chiddush logo

מעמד הבכורה במורשת היהודית - חלק ב'

נכתב על ידי איתיאל, 3/2/2018

המשך מחלק א': https://www.hidush.co.il/hidush.asp?id=20063 

למחלוקת זו מספר השלכות:

1.      נבואה בגויים ובגרים:

דעת הכוזרי היא שרק בישראל שייכת מדרגה של נבואה, מכיוון שיש להם סגולה מיוחדת, המתבטאת בעניין האלוקי שדבק בהם. לכן לא שייך כלל נבואה בגויים, ואפילו בגרים אין הנבואה שייכת[1]. לעומת זאת, דעת הרמב"ם היא שהנבואה היא זכייה לאחר מאמץ ושלימות שכלית, ששייך בעקרון בכל האנושות[2].

נראה שמקורו של הרמב"ם ממה שהובא בגמרא[3] "בקש (משה רבינו) שלא תשרה שכינה על עובדי כוכבים ונתן לו, שנאמר[4] ונפלינו אני ועמך", הוא ראייה שהנבואה אינה מהותית דווקא לישראל, אלא שבאופן מיוחד קיבל ה' את בקשת משה, ולפניה אכן מצינו נבואה בגויים (בלעם, איוב ורעיו).

הכוזרי לעומת זאת, יסביר כנראה, שבקשתו של משה הייתה לקבוע ולהבטיח את הבחירה הסגולית בעם ישראל, ולמנוע הרחבת הסגולה על נוספים.

מקורו של הכוזרי הוא כנראה בגמרא[5] האומרת:

אמר ר' חמא ברבי חנינא: כשהקב''ה משרה שכינתו - אין משרה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל... אמר רבה בר רב הונא: זו מעלה יתירה יש בין ישראל לגרים, דאילו בישראל כתיב בהו[6]: והייתי להם לאלקים והמה יהיו לי לעם, ואילו בגרים כתיב[7]: מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי נאם ה' והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלקים".

אמנם יש לציין כי מצינו גר נביא, הוא עובדיה, עליו נאמר בגמרא[8]: "אמר אפרים מקשאה תלמידו של רבי מאיר משום רבי מאיר: עובדיה גר אדומי היה".

אמנם מוכח שם שזה היה מקרה יוצא דופן, ששואלת הגמרא: "א''ר יצחק: מפני מה זכה עובדיהו לנביאות? מפני שהחביא מאה נביאים במערה", וביאר שם רש"י: "מפני מה זכה לנביאות. שהרי גר היה ואין השכינה שורה אלא על המיוחסין שבישראל".

2.      גירות:

דעת ריה"ל היא שהמדרגה של עם ישראל היא עניין סגולי-תורשתי, לכן מציאות הגירות אינה מובנת כל כך. וכך מתבטא בספר הכוזרי[9]:

"אָמַר הַכּוּזָרִי: אִם כֵּן אֲנִי רואֶה שֶׁתּורַתְכֶם אֵינָה נְתוּנָה כִּי אִם לָכֶם!

אָמַר הֶחָבֵר: כֶּן-הוּא, וְכָל הַנִּלְוָה אֵלֵינוּ מִן הָאֻמּות בִּפְרָט יַגִּיעֵהוּ מִן הַטּובָה אֲשֶׁר יֵיטִיב הַבּורֵא אֵלֵינוּ, אַךְ לא יִהְיֶה שָׁוֶה עִמָּנוּ".

ומקורו כנראה מדברי רבי חלבו בגמרא[10]: "ומודיעים אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות. מ''ט דאי פריש נפרוש דא''ר חלבו קשים גרים לישראל כספחת דכתיב[11] ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב".

לעומת זאת, לדעת הרמב"ם מעלת ישראל היא במעשיהם, ולכן כל מי שיחפוץ להצטרף למגמה זו של עבודת ה' – הרי הוא שווה לגמרי לכל ישראל אחר. וכך לשון הרמב"ם[12]: "משה רבינו לא הנחיל התורה והמצות אלא לישראל. שנאמר[13] ''מורשה קהלת יעקב''. ולכל הרוצה להתגייר משאר האומות. שנאמר[14] ''ככם כגר''".

כמו כן בהלכות הגיור נותן הרמב"ם טעם מפני מה אין מרבים ומדקדקים על הגר[15]: "ואין מרבין עליו. ואין מדקדקין עליו. שמא יגרום לטרדו ולהטותו מדרך טובה לדרך רעה שבתחלה אין מושכין את האדם אלא בדברי רצון ורכים וכן הוא אומר[16] ''בחבלי אדם אמשכם'' ואח''כ ''בעבותות אהבה''". נשמע מדבריו שהגיור הוא "דרך טובה" שיש לנו עניין שלא להרחיק מהגיור. לעומת זאת, לפי ריה"ל נראה שאין לנו כל עניין בגיור, ומה שאין מרבים ומדקדקים הוא מפני שכבר נראה שרצונו של הגוי חזק להתגייר ואין לנו חיוב למנוע ממנו יותר להסתפח אלינו (יתכן שלרמב"ם יש איסור להרבות ולדקדק עליו, ולריה"ל אין חיוב להרבות ולדקדק עליו).

3.      היחס לגוי מקולקל:

לכאורה היינו חושבים שדווקא הרמב"ם יכבד יותר את הגויים, מפני שאין הבדל מהותי בינינו. אך למעשה מצאנו בדברי הרמב"ם כמה התבטאויות חריפות כנגד הגויים, לדוגמה[17]:

"אם אירע דין לישראל עם גוי הרי אופן המשפט ביניהם כמו שאבאר לך, אם היה לנו בדיניהם זכות דננו להם בדיניהם ואמרנו להם כך דיניכם, ואם היה יותר טוב לנו שנדון בדיננו דננו להם לפי דינינו ונאמר להם כך דינינו. ואל יקשה בעיניך דבר זה ואל תתמה עליו כמו שלא תתמה על שחיטת בעלי החיים אף על פי שלא עשו שום רע, לפי שמי שלא נשלמו בו התכונות האנושיות אינו אדם באמת ואין תכליתו אלא לאדם, והדיבור על עניין זה צריך ספר מיוחד".

נראה שהסיבה להתבטאויות חמורות אלו (שלא מצאנו בריה"ל וסיעתו, אלא אדרבה, לשיטתם כל הגויים הם מדרגת ה"אדם", שעל גביה מעלת ישראל) מפי הרמב"ם היא דווקא מתוך כך שבפוטנציאל הגויים יכולים להגיע למעלות הרוחניות אם יעבדו על זה (כפי שעושים ישראל), ואינם ממלאים פוטנציאל זה.

במילים אחרות: לשיטת ריה"ל וסיעתו, מעולם לא ציפינו מהגויים למדרגה, מכיוון שהם כלל לא שייכים בכך ולא קיבלו את האפשרות הזו. כפי שאיננו מתאכזבים מכך שפרה אינה יודעת לדבר, כך איננו מתאכזבים מכך שאין לגוי את העניין האלוקי.

לעומת זאת, לדעת הרמב"ם, העניין האלוקי שייך בכל האנושות אם רק תטרח ותעמול. כאשר אנו מוצאים אדם שאינו עמל בעבודת ה' – נמצא שהוא גרוע יותר מהבהמה, שלה לא הייתה האפשרות. לכן הגויים שלא ממלאים את המצופה מהם מבחינה רוחנית אינם נקראים "אדם".

נראה שהמקור לדין זה הוא מהאגדה בשם רבי אבהו[18]: "שור של ישראל שנגח שור של כנעני פטור שור של כנעני שנגח שור של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם... אמר קרא[19] עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים ראה שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח כיון שלא קיימו עמד והתיר ממונן לישראל".

4.      האפשרות להרחבת התפקיד

לדעת ריה"ל וסיעתו אין כל אפשרות שגוי יצטרף למדרגה הישראלית, וכן בכל שאר המדרגות הסגוליות, שישראל יצטרף למדרגת שבט לוי וכו', מכיוון שמדרגה זו היא מכוח הבחירה האלוקית בלבד.

לעומת זאת, כבר ראינו שהרמב"ם רואה בכל בני העולם את האפשרות לקרבת ה' ולנבואה, אף שבפועל ישראל הם המיוחדים בכך. כן נמצא ברמב"ם לעניין מעלת שבט לוי, שכל מי שיקבל עליו את עבודתם הרוחנית יכול להצטרף למעלתם, וכך לשונו[20]:

"ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה' והלך ישר כמו שעשהו האלקים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם - הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים".

היתרונות שבכל שיטה

היתרונות שבשיטת הרמב"ם:

שיטת הרמב"ם נותנת מקום והשפעה גדולים למעשי האדם. בכך יש על האדם אחריות רבה יותר. העניין האלוקי אינו מובטח לו ואין בו שום מעלה ללא עבודה ועמל מצידו.

כמו כן, שיטת הרמב"ם נותנת תקווה לרבים. כל אחד יכול להתקרב לה' במידה שווה, ללא הבדל בכלל בייחוסו. ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ[21].

שיטת הרמב"ם גם מסבירה את דרכי ההנהגה האלוקית בצורה מובנת יותר להיגיון האנושי, שכן בחירה סגולית נראית לא הוגנת, בעוד בחירה בשל מעשים מובנת הרבה יותר, כיחסים שבין בני אדם, המקרבים את עושי דברם.

היתרונות שבשיטת ריה"ל:

שיטת ריה"ל נותנת לעם ישראל מעלה עצמית, וממילא נצחית ולא בטילה. לפי שיטת ריה"ל – הבחירה בעם ישראל לא יכולה להיפסק או להתבטל בשל מעשיהם, כיוון שמראש הבחירה בהם לא היתה מסיבה זו.

מן המקום הזה, בייחוד בגלות יש חשיבות רבה לשיטת ריה"ל, נגד דתות "מתחרות" כמו הנצרות והאיסלם שטענו כי כביכול נטש ה' את עמו בשל מעשיהם המקולקלים, והחליפם באומה אחרת.

בעניין זה יש להזכיר את המחלוקת הקדמונית הידועה בנושא בין רבי יהודה לרבי מאיר[22]:

"בנים אתם לה' אלהיכם בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם קרוים בנים אין אתם נוהגים מנהג בנים אין אתם קרוים בנים דברי ר' יהודה רבי מאיר אומר בין כך ובין כך אתם קרוים בנים שנאמר {ירמיה ד-כב} בנים סכלים המה ואומר {דברים לב-כ} בנים לא אמון בם ואומר {ישעיה א-ד} זרע מרעים בנים משחיתים ואומר {הושע ב-א} והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי".


המשך בחלק ג': https://www.hidush.co.il/hidush.asp?id=20065


[1] כוזרי מאמר ראשון, קט"ו: "וּמִי שֶׁדָּבַק בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה יִהְיֶה לו וּלְזַרְעו חֵלֶק גָּדול מִן הַקִּרְבָה אֶל הָאֵל יִתְבָּרָךְ. וְעִם כָּל זֶה לא יִשְׁתַּוֶּה הַגֵּר הַנִּכְנָס בְּתורָתֵנוּ עִם הָאֶזְרָח, כִּי הָאֶזְרָחִים לְבַדָּם הֵם רְאוּיִים לַנְּבוּאָה, וְזוּלָתָם, - תַּכְלִית עִנְיָנָם שֶׁיְּקַבְּלוּ מֵהֶם וְשֶׁיִּהְיוּ חֲכָמִים וַחֲסִידִים אַךְ לא נְבִיאִים".

[2] ראה לשון הרמב"ם במשנה תורה, ספר המדע, הלכות יסודי התורה פ"ז, ה"א: "מיסודי הדת לידע שהאל מנבא את בני האדם", וכן בהקדמתו לפרק חלק: " היסוד השישי - הנבואה. והוא, לידע שזה המין האנושי ימצאו בו אנשים שיש להם טבעים מעולים מאד ושלמות רבה, ויכונו נפשותיהם עד שיקבלו צורת השכל, ואחר כן ידבק אותו השכל האנושי בשכל הפועל, וישפע עליהם ממנו שפע נכבד, ואלה הם הנביאים, וזו היא הנבואה", ולא הזכיר כלל שהנבואה מיוחדת לישראל. ובפירוש כתב הרמב"ם באיגרת תימן: " אבל שלא נאמין בנבואת זיד ועמר, אין זה בשביל שאינם מישראל, כמו שחושבים ההמון, עד שנצטרך לדייק ממלת "מקרבך מאחיך", שהרי איוב וצופר ובלדד ואליפז ואליהוא כולם אצלנו נביאים, ואף על פי שאינם מישראל, וכן חנניה בן עזור נביא שקר, ואף על פי שהוא מישראל. אבל נאמין בנביא או נכחישהו מצד נבואתו, ולא מצד יחוסו".

[3] ברכות ז., בבא-בתרא טו.

[4] שמות פרק ל"ג, פסוק ט"ז

[5] קידושין ע:

[6] יחזקאל פרק ל"ז, פסוק כ"ז

[7] ירמיהו פרק ל', פסוק כ"א

[8] סנהדרין לט:

[9] כוזרי מאמר ראשון, כ"ו-כ"ז

[10] יבמות מז:, וכן ביבמות קט: וקידושין ע:

[11] ישעיה פרק י"ד, פסוק א'

[12] משנה תורה, ספר שופטים, הלכות מלכים פרק ט', הלכה י'

[13] דברים פרק ל"ג, פסוק ד'

[14] במדבר פרק ט"ו, פסוק ט"ו

[15] משנה תורה, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה פרק י"ד, הלכה ב'.

[16] הושע פרק י"א, פסוק ד'

[17] פירוש המשניות לרמב"ם בבא-קמא פרק ד', משנה ג'

[18] בבא קמא לח., ע"ז ב:

[19] חבקוק פרק ג', פסוק ו'

[20] משנה תורה, ספר זרעים, הלכות שמיטה ויובל פרק י"ג, הלכה י"ג

[21] הוריות פרק ג' משנה ח'.

[22] קידושין לו.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע