"מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד וּלְהִתְגַּבֵּר לְהַרְחִיק הָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחֹרָה בְּכָל כּחוֹ וְכָל הַחוֹלַאַת הַבָּאִין עַל הָאָדָם, כֻּלָּם בָּאִין רַק מִקִּלְקוּל הַשִּׂמְחָה... וְהַכְּלָל, שֶׁצָּרִיך לְהַתְגַּבֵּר מְאד בְּכָל הַכּחוֹת לִהְיוֹת אַך שָׂמֵחַ תָּמִיד כִּי טֶבַע הָאָדָם לִמְשׁך עַצְמוֹ לְמָרָה שְׁחֹרָה וְעַצְבוּת מֵחֲמַת פִּגְעֵי וּמִקְרֵי הַזְּמַן וְכָל אָדָם מָלֵא יִסּוּרִים, עַל כֵּן צָרִיך לְהַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכחַ גָּדוֹל לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד וּלְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל אֲשֶׁר יוּכַל וַאֲפִלּוּ בְּמִלֵּי דִּשְׁטוּתָא (דברי צחוק)".

(ליקוטי מוהר"ן, חלק ב, כד)

רבי נחמן מלמד אותנו להיות בשמחה גם כשאנחנו במצב של 'עליה' וגם במצב של 'ירידה' כאשר הצלילים יורדים ונמוכים. דווקא בזמנים ובמצבים בהם אנו נוחלים לא פעם אכזבות, קשיים וכישלונות, דווקא שם אנו צריכים להתחזק במידת השמחה, ולעלות ביחד עם הצלילים.

העיצה של רבי נחמן כדי להרחיק את העצבות היא: "עדיף להיות כאילו שמח מאשר עצוב באמת" - כך צריך לנהוג אדם הרוצה לזכות במידת השמחה, בתחילת דרכו ייעשה עצמו שמח ויידחק את העצבות לצד ויתגבר בכל כוחותיו כדי להיות בשמחה תמיד, ואפילו להיות בשמחה מדומה.

הרבה פעמים כשאנו נמצאים במצב של משבר וקשיים, בסוף התהליך אנו רואים שדווקא מתוך הקושי והמשבר צמחה לה מציאות טובה יותר.

הרבי מלובביץ זי"ע מביא לכך דוגמה, מאדם שציווּהו לשאת ארגז כבד לביתו. אם אין לו שום מושג על תכולתו, ייתכן שיתעייף ואף יתלונן על המשימה שהוטלה עליו, אך ברגע שמגלים לו כי ארגז זה מלא אבנים טובות ומרגליות - לא זו בלבד שמשקל הארגז יהיה מיד כמשקל נוצה, אלא שהוא יבקש להטעין עליו ארגז נוסף...

זו כוחה של השמחה! שבעזרתה נעשה אדם חלש לגיבור, וקשיים עצומים נעלמים כלא-היו.

מקובל לזהות את השמחה עם קלות ראש ו'לקיחת החיים בקלות', ואין לך טעות גדולה מזו. שמחה אין פירושה התעלמות מדברים שאינם כראוי. זו אינה שמחה אלא פריקת עול. השמחה היא עניין רציני ביותר - גם בשעה שהיא מתפרצת בריקוד סוער. ישנה הבחנה ברורה בין התהוללות שהיא דבר רע ומזיק, לבין השמחה שאין כמותה להביא להתעלות ולהזדככות.

רבי נחמן מגלה לנו מהו שורש השמחה (אוצר היראה, שמחה יד; על פי: ליקוה"ל, אורח חיים, הודאה ו, כה-כז):

"עיקר השמחה, שהיא החיות של ישראל, הוא ע"י נקודת האמת, שבלב איש הישראלי, שנפשו יודעת מאוד קדושת אמונת ישראל, שזה כל שמחתנו, בחינת: אָנֹכִי אֶשְׂמַח בַּה'. וכל אדם כפי מה שהוא, אם יזכור את עצמו, שאף על פי כן הוא מזרע ישראל והבדילנו מן התועים בכמה בחינות, יכול לשמח את עצמו בכל מקום שהוא".

ההתהוללות היא התעלמות האדם מעצמו וירידתו אל מה שלמטה ממנו, ואילו השמחה היא השתחררות של האדם מעצמו והתחברותו עם מה שלמעלה ממנו. הנקודה הפנימית והקדושה, שיש בכל יהודי, היא מקור ושורש השמחה שבו, וכמו שאמר דוד המלך ע"ה (תהילים קד, לד): "אָנֹכִי אֶשְׂמַח בַּה' ". עיקר השמחה היא לא 'בהצלחות המדומות' שלנו, אלא – "עיקר השמחה... שנפשו יודעת מאוד קדושת אמונת ישראל, שזה כל שמחתנו".

הרב יעקב הרצברג, אתר ברסלב - https://www.breslev.co.il

הרב מנחם ברוד, אתר ישיבה - https://www.yeshiva.org.il

אתר אור הגנוז - http://www.orhaganuz.co.il