הפטרת וארא

נכתב על ידי יהודה ברקאי, 11/1/2018

 כ"ה טבת תשע"ח
בנתיבות הרואים 

 לקט מגדולי הדורות על ההפטרה


אשכנזים וספרדים: יחזקאל כ"ח (כ"ה - כ"ט כ"א) כֹּֽה־אָמַר֘ אֲדֹנָ֣י יקֹוִק [אלקים] בְּקַבְּצִ֣י׀ אֶת־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל מִן־הָֽעַמִּים֙ אֲשֶׁ֣ר נָפֹ֣צוּ בָ֔ם וְנִקְדַּ֥שְׁתִּי בָ֖ם לְעֵינֵ֣י הַגּוֹיִ֑ם וְיָֽשְׁבוּ֙ עַל־אַדְמָתָ֔ם אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לְעַבְדִּ֥י לְיַעֲקֹֽב.

תימנים: אותה הפטרה, מתחילים פסוק אחד לפני כן (כ"ח כ"ד): וְלֹֽא־יִהְיֶ֨ה ע֜וֹד לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל סִלּ֤וֹן מַמְאִיר֙ וְק֣וֹץ מַכְאִ֔ב מִכֹּל֙ סְבִ֣יבֹתָ֔ם הַשָּׁאטִ֖ים אוֹתָ֑ם וְיָ֣דְע֔וּ כִּ֥י אֲנִ֖י אֲדֹנָ֥י יקֹוק [אלקים].


הרקע להפטרה וקשרה לפרשתנו[1]

במהלך הפרקים האלו שביחזקאל (החלק בפרק הקודם לתחילת ההפטרה) מדבר על מפלת האומות שהן, צור, צדון.זמן הנבואה של תחילת ההפטרה עפ"י המלבי"ם היא, בעת חזרת ישראל לארצם באישורו של כורש, וסלוקם של המתנגדים להם, המשולים (בפסוק בו ההפטרה מתחילה עפ"י התימנים) לסִלוֹן דהיינו סוג קוץ (מצודת דוד), וגם אלו ה'שאטים' אותם דהיינו המבזים אותם. כל אלו המעיקים לישראל כמבואר בספרי עזרא ונחמיה, ה' שיעשה בהם שפטים, מכך ידעו כי ה' יתברך משגיח בהשגחה פרטית עליהם. ולאחר שמצרים כבר כמתואר בפרקים הקודמים בספר נחלו מפלה, המפלה האחרונה תהיה אחרי צור, לכן זה סדר תיאור המפלות. וכאן (תחילת פרק כ"ט בהפטרה), נאמר: בֶּן־אָדָ֕ם שִׂ֣ים פָּנֶ֔יךָ עַל־פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם וְהִנָּבֵ֣א עָלָ֔יו וְעַל־מִצְרַ֖יִם כֻּלָּֽהּ... מפני שפרעה עשה את עצמו אלקי ומשל ממשל רב, והיה מפלתו מפלת האומה בכלל, לכן צוהו ליחד השקפת חזונו עליו, ועל ידו על כל מצרים.

דַּבֵּ֨ר וְאָמַרְתָּ֜ כֹּֽה־אָמַ֣ר׀ אֲדֹנָ֣י יקֹוִ֗ק [אלקים] הִנְנִ֤י עָלֶ֙יךָ֙ פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם הַתַּנִּים֙ הַגָּד֔וֹל הָרֹבֵ֖ץ בְּת֣וֹךְ יְאֹרָ֑יו אֲשֶׁ֥ר אָמַ֛ר לִ֥י יְאֹרִ֖י וַאֲנִ֥י עֲשִׂיתִֽנִי. התנים הגדול, המצרים היו מאמינים שהיאור נילוס קדוש, ושהתנינים הגדולים שבו, יש בהם אלהות, ושיש תנים אחד הגדול מכולם שהוא מושל על כולם והוא ברא את עצמו ואת היאור, והמשיל אליו את פרעה בכחו וע"כ קראו בשם התנים הגדול, שהוא רובץ בתוך יאוריו, שהיאורים כולם ומה שבם שייך אליו, והוא מתפאר שהיאור שלו כי הוא בראו, וכן שעשה [את עצמו] עם היאור שבו תלוי אושר ארץ מצרים. [אח"כ מבאר המלבי"ם ששלש פעמים ספג פרעה ומצרים מהלומות בעת שיצאו מארצם למלחמה] ובפסוקינו מתוארת יציאה זו, ע"י משיכה שהקב"ה משך אותו מארצו כדי להכותו]:

 וְנָתַתִּ֤י חחיים [חַחִים] בִּלְחָיֶ֔יךָ וְהִדְבַּקְתִּ֥י דְגַת־יְאֹרֶ֖יךָ בְּקַשְׂקְשֹׂתֶ֑יךָ וְהַעֲלִיתִ֙יךָ֙ מִתּ֣וֹךְ יְאֹרֶ֔יךָ וְאֵת֙ כָּל־דְּגַ֣ת יְאֹרֶ֔יךָ בְּקַשְׂקְשֹׂתֶֽיךָ תִּדְבָּֽק. חחים, כעין טבעות ברזל (רש"י). כלומר [בהמשך ביאור המלבי"ם] כמו שמושכים הדג הגדול בחחים שלא ברצונו, כי אז יצא ממצרים בהכרח עפ"י גזירת ה' להענישו, והמשיל שידביק בקשקשותיו כל דגת יאוריו היינו שריו וגבוריו, יעלהו מתוך יאוריו, רוצה לומר שיצאו חוץ לארצו, שבארץ היה בטוח, מה שאין כן חוץ לארצו נדמה כדג בעלותו ליבשה שהוא חלוש ורפה כח...ושם יפוזר חילו.  [ע"כ עפ"י המלבי"ם].

צורת רמיית מלך מצרים וענשו מדה כנגד מדה

בספר עין צופים על ההפטרות לרב עזריאל זעליג נח קושלבסקי[2] זצ"ל הי"ד מבאר באופן ייחודי את חילו ומשרתיו של פרעה שנמשלו לקשקשים, ואלו דבריו: הקשקשים הוא אחד מסימני טהרה בדגים, וכאשר דיבר פרעה אל השרים לעשות מלחמה, בטח היה מדבר להם דברים אשר יתקבלו על ליבם לעשות 'מלחמת מצוה' בשם 'הצדק' וה'יושר' כדרך כל חנפי לב הלובשים לבוש צדקה כשריון קשקשים, ותוכם גנוב וגזול, ורק לרמות את הבריות ידברו בשפת חלקות כישרים ותמימים, ולבם לא נכון עמם. כן המליצה בקשקשותיך תדבק, ידבקו השרים שלך בדברים אשר תרמה את דעתם כי כוונתך לטובת העם, וזה יהיה להם לסימן טהרה להאמין בך ולצאת עמך במלחמה, וכמאמר הכתוב ואת עמו לקח בדברים.

וּנְטַשְׁתִּ֣יךָ הַמִּדְבָּ֗רָה אוֹתְךָ֙ וְאֵת֙ כָּל־דְּגַ֣ת יְאֹרֶ֔יךָ עַל־פְּנֵ֤י הַשָּׂדֶה֙ תִּפּ֔וֹל לֹ֥א תֵאָסֵ֖ף וְלֹ֣א תִקָּבֵ֑ץ לְחַיַּ֥ת הָאָ֛רֶץ וּלְע֥וֹף הַשָּׁמַ֖יִם נְתַתִּ֥יךָ לְאָכְלָֽה. מבאר הרב (שם) כי עונשה של מצרים מדה כנגד מדה, בשביל שלא רציתם להנות אחרים מטוב מצרים, ועיניכם היו רעות בשל אחרים, אמרת לי היאור, ורק אתה המושל בארץ, לזאת, יהנו החיות והעופות מבשרכם...עכ"ל הרב עזריאל קושלבסקי זצ"ל הי"ד.

משמעותו של ה'תנים הגדול'

בספרו של הרב אברהם ריבלין שליט"א עיוני הפטרה ביאור מעמיק לענין ריבוי הזכרת התנים-תנין בפרקנו. על גאותו של פרעה, ודמויו לשליטתו על היאור ראינו לעיל. אמנם על משמעות התנין כותב בדבריו: גם חז"ל הכירו בעצמתם של התנינים. ויברא אלקים את התנינים הגדולים [בראשית א' כ"א], רבי יוחנן אומר זה לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון...(בבא בתרא ע"ד ע"ב) ובגמרא שם (ע"ה ע"א) אמר רבי יוחנן עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן. בספרי ח"ן מסבירים שהסוכה רומזת ליחוד של הקב"ה עם ישראל בחופת חתנים. ובבני יששכר (מאמרי תשרי מאמר י' 'צילא דמהמנותא אותיות ב'-ג') לוית"ן בגימטריה הוא מלכו"ת [ארבע מאות תשעים ושש] והסוכה מעורו של לויתן מעידה שאכן זכתה השכינה ליחוד של מלכות אצל הצדיקים שדבקים בה ואינם נפרדים ממנה, כי לויתן לשון לויה וחבור, 'הפעם ילוה אישי אלי' [בראשית ויצא כ"ט ל"ד. ע"כ מהבני יששכר זיע"א. ראה הסבר מופלא במהר"ל חדושי אגדות על ענין הסעודה שעושים מהלויתן].

מכל האמור מתבאר שהלויתן הוא התנין מייצג מלכות בעולם. התורה באה לשלול את הדעה שהלויתן מהווה מלכות אלטרנטיבית למלכות ה'. ולסכום נביא דבריו של הרב רבלין שליט"א בתחילת דבריו: פרעה כנראה לא מת, פרעה רק מתחלף! כתשע מאות שנה מפרידים בין פרעה שבפרשה, לפרעה שבהפטרה. מים רבים זרמו ביאור, וכאילו שום דבר לא קרה לפרעה, לאמונתיו ולטענותיו. פרעה בפרשה צווה 'מי ה' אשר אשמע בקולו...(שמות ה' ב') והוא יוצא המימה מבארים חז"ל במדרש (שמות רבה ט' ז') לנקביו, שהיה עושה עצמו אלוה. ובחלוף מאות שנים עומד בן בנו, פרעה בהפטרה וצועק 'לי יאורי ואני עשיתיני'. אם כוחות הרשע והטומאה אינם כלים, אלא פושטים צורה על מנת ללבוש צורה חדשה, עאכו"כ נכון הדבר לגבי כוחות הקדושה והטהרה. משה הנביא ואהרן הכהן מביאים על פרעה ועל עמו עשר מכות לקיים 'וידעו מצרים כי אני ה' (שמות ז' ה') וגם ממשיך דרכם, הנביא יחזקאל בן בוזי הכהן, מנבא על מצרים ומשתמש כמעט באותה לשון, וידעו כל יושבי מצרים כי אני ה'...

האברבנאל כותב: ...והיותר נכון שכאשר יראו ישראל חורבן מצרים שניבא יחזקאל, כמו שניבא על קבוץ הגליות יאמינו בגאולתם, ויאמרו כמו שנתקיים מה שניבא על חורבן מצרים, כך יתקיים מה שניבא על גאולתנו ועל ישועתנו...



[1] הגליון נערך לרפואת ולזכות אמי חוה בת לאה בתושח"י. ולעילוי נשמות אבי מורי ר' מנחם אהרן ב"ר טוביה ז"ל. חותני הרב מנחם ב"ר יצחק (חבה), אשתו זהבה בת רבקה, ובנם יצחק משה ז"ל.

[2] הרב עזריאל קושלבסקי זצ"ל הי"ד, נולד בשנת תרכ"ז בפולין. התייתם מאביו בגיל צעיר וגדל ולמד בבית סבו, הרב אריה לייב זצ"ל. לאחר שלמד וספג תורה בלומז'ה ובשצו'צין, נשא לאשה את שרה גילדה  מחשובי בעיירתו. אשתו הצדקת אפשרה לו להשתלם ב'כולל קובנא' מספר שנים, שם הוסמך להוראה ע"י הרב צבי רבינוביץ זצ"ל בנו של רבי יצחק אלחנן אב"ד קובנא. לאחר ששב לעיירת מגוריו נתמנה לדיין ומו"צ, ואח"כ נמנה לרב ולאב"ד. במשך כארבעים שנה שימש כרועה לצאן מרעיתו, עד שנספה בשואה על קדוש ה' עם קהלתו בטרבלינקה בכ"ט בטבת תש"ג. ספר נוסף של המחבר לבוש עדנים על מסכת ע"ז, שהיה מוכן בדפוס, פירוש לתהלים וכתבי יד נוספים, עלו על המוקד. גלגלה ההשגחה מאתו יתברך, כי בשבת לפני יום היארצייט שלו, מובאים דברים בשמו ולעילוי נשמתו הטהורה. (רק בתוך כדי עריכת תולדותיו, גיליתי תאריך הסתלקותו).  

הספר יצא לראשונה בווילנא תרפ"ג, ובמהדורה שניה בתשכ"ד (ממנה נערכו הדברים) ע"י בנו הרב יקותיאל עזריאלי (קושלבסקי), שהיה רב בזכרון יעקב במשך ששים שנה. הרב עלה ארצה עם קבוצה מישיבת סלבודקה ליסוד הישיבה בחברון (תרפ"ה), ובעת הפוגרום הנורא בשבת בשנת תרפ"ט, נצלו חייו בנס. נפטר בי"ג בטבת תשנ"ג. 

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע