דבר אחר: "האזינו השמים" - אמר לו הקב"ה למשה אמור להם לישראל הסתכלו בשמים שבראתי לשמשכם שמא שינו מדתן או שמא גלגל חמה יצא ממערב שנאמר וזרח השמש ובא השמש, ולא עוד אלא ששמח לעשות רצוני שנאמר והוא כחתן יוצא מחופתו.

"ותשמע הארץ אמרי פי" - הסתכלו בארץ שבראתי לשמשכם שמא שינתה את מדתה שמא זרעתם ולא צמחה, או שמא זרעתם חטטים והעלתה שעורים, או שמא אמרה פרה זו אינה דשה ואינה חורשת, או שמא אמר חמור זה אינו טוען ואינו הולך, וכו'.

והרי דברים ק"ו ומה אלו שנעשו לא לשכר ולא להפסד אם זוכין אין מקבלין שכר ואם חוטאין אין מקבלין פורענות ואין חסין על בניהן ועל בנותיהן לא שינו מדתן, אתם שאם זכיתם אתם מקבלין שכר ואם חטאתם אתם מקבלין פורענות ואתם חסים על בניכם ועל בנותיכם עאכ"ו שאתם צריכי שלא תשנו את מדותיכם.

וקשה: הרי לאלו אין בחירה, ואלו לאדם יש בחירה:

ונראה: שהבחירה שלנו צריכה להיות כשמים וארץ.

אנו צריכים לציית כעבד לאדון, לא להתפלסף אם יכולים אם לא יכולים, אם זה נח לנו או לא, אם אנו עובדים מכל הלב או לא, אם זה אמיתי או לא, פשוט "נעשה ונשמע". פשוט לעשות.

וכשנחליט שאנו כשמים וארץ, ונעבוד את ה' כשמים וארץ, ממילא כל אחד יבחין מה הוא באמת מסוגל לעשות, ומה הגבול שלו, ומה הרמה שלו בעבודת ה'. ברור שאחד יגלה, שהוא מסוגל ללמוד רק שעה ביום, שהוא מסוגל להתפלל ברמה מסוימת של כוונה, הוא יגלה מה טבעו, ומה הוא מסוגל לעשות, כמו שהשמים וארץ יש להם גבולות משלהם וטבע משלהם, כמו החיטים והשעורים שיש להם טבע ומגבלות משלהם.

החילוק בין אדם לשמים וארץ הוא: שהשמים וארץ הם תמיד באותו סטטוס, אבל האדם יכול פתאם לגלות שעכשיו הוא מסוגל ליותר, הכוחות שלו מתעצמים, ויתכן הפוך שעכשיו בגלל מצבו הוא מסוגל פחות. אבל העיקר הוא לעשות בלא לחשוב הרבה, ובלא להתפלסף הרבה, האם אני מסוגל או לא וכו'.

הבחירה שלנו היא לבחור, להפסיק לבחור, להיות כעבד לאדוניו, כשמים וארץ.