chiddush logo

השליחות שלי / סיפור

נכתב על ידי אריאל מרדכי פנדל, 23/11/2017

 השליחות שלי / סיפור

שמעתי פעם סיפור מדהים.
בחור אחד, חסיד חב"ד, נסע בחודש אלול לארה"ב להיות עם הרבי שלו ב770. בנסיעתו במטוס הבחינה דיילת אחת שהוא עצוב ומדוכא מאוד. היא שאלה אותו מה קרה, אך לא הסכים לענות לה. לאחר הפצרות רבות הסכים לספר: "אני עברתי בין יושבי המטוס ולא הצלחתי להניח לאף אחד תפילין". היא לקחה את הדבר ללב ואמרה: מה הבעיה! הנה מישהו", והלכה אל דייל אחד. כששמע הדייל שהבחור כ"כ עצוב מזה, ניגש אליו כדי להניח תפילין. הסתיימו החגים והנער שוב טס חזרה לביתו. במטוס פוגשת אותו הדיילת ואומרת לו: אתה זוכר שאתה הנחת תפילין לדייל ההוא? כבר חודש שלם הוא לא מוותר על הנחת תפילין כל יום.

חזרתי ונזכרתי בסיפור זה כשהייתי בבית חולים עקב אשפוז של בני נ"י עקב התייבשות. מצאתי את עצמי יושב שם שעות רבות וחושב איך למלא את הזמן. חשבתי לעצמי שיש לי שליחות במקום הזה.
מצאתי בתיקי ערימה של כרטיסי "אשר יצר" צבעוניים ויצאתי לסיבוב במחלקה. כל כך שמחתי להיפתח לאנשים ולעודד את רוחם ולתת להם הזדמנות להכניס את רבש"ע לצרה שלהם על ידי אמירת אשר יצר. סיפרתי להם שה' עוזר ומרפא לא רק בזכות תפילות אלא גם על ידי אמירת תודה.
אין כאן המקום לספר את כל המפגשים המיוחדים שהיו שם. אזכיר שניים:
בחדר אחד ישבו משפחה ביחד. אף שחששתי להכנס ולהפריע, לבסוף ביקשתי רשות להיכנס והם שמחו מאוד. מצאתי משפחה שמחה, שסיפרו לי בדיחות (על עדות שראל השונות...). אחרי שסיפרתי סיפור, הם מאוד שמחו על היוזמה שלי לבקר בחדרים וגם אהבו את הכרטיסים של אשר יצר.   
במסדרון פגשתי אדם צעיר ללא כיפה. לאחר היכרות קצרה, כשהצעתי לו, הוא השיב לי: בטח שאני מכיר. אני אומר את זה כל בוקר. אני גם מניח תפילין ולא נוסע בשבת!
בהמשך פגשתי במעלית מישהו אחר, עצוב נורא. אחרי שהצעתי לו כרטיס אשר יצר. ענה: אה! זה בדיוק המצב שלנו, "שאם ייפתח... או יסתם...", כבר שבועיים וחצי אנחנו כאן, כי לבן שלי אין 'יציאות'. נפרדנו כשוא מחזיק בהתרגשות את הברכה.  
שנזכה לא להתבייש משליחות שלנו, בכל מקום, בכל עת ובכל שעה.  

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע