"וְצָרִיך לָדַעַת שֶׁ'מְּלא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ' (ישעיה ו)... וְאִיהוּ מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין... אִם יאמַר לְך אָדָם הֵיכָן אֱלקֶיך... נִמְצָא שֶׁזֶּה הָאָדָם שֶׁשָּׁאַל הֵיכָן אֱלקֶיך בְּוַדַּאי הוּא מְשֻׁקָּע בִּמְדוֹר הַקְּלִפּוֹת כִּי הוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל וְכָפַר בָּעִקָּר שֶׁאָמַר: הֵיכָן אֱלקֶיך וְנִדְמָה לוֹ שֶׁבִּמְקוֹמוֹ אֵין שָׁם אֱלקִים בְּכֵן תּאמַר לוֹ: אֲפִלּוּ בִּמְקוֹמְך שֶׁאַתָּה מְשֻׁקָּע בִּמְדוֹר הַקְּלִפּוֹת גַּם כֵּן שָׁם תּוּכַל לִמְצא אֱלקוּתוֹ כִּי הוּא מְחַיֶּה אֶת הַכּל כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם" וּמִשָּׁם אַתָּה יָכוֹל לְדַבֵּק אֶת עַצְמְך בּוֹ יִתְבָּרַך וְלָשׁוּב אֵלָיו בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה כִּי לא רְחוֹקָה הִיא מִמְּך. אֶלָּא שֶׁבִּמְקוֹמְך שָׁם רַבּוּ הַלְּבוּשִׁים".

(ליקוטי מוהר"ן, חלק א, לג, ב)

רבי נחמן בתורה זו מתאר אדם המשוקע, כלשונו, "בִּמְדוֹר הַקְּלִפּוֹת". לא מדובר בחטא פעוט או בנפילה רוחנית, אלא בפרישה מן הכלל וכפירה בעיקר. כפירה זו באה לידי ביטוי בקריאה "הֵיכָן אֱלקֶיך", ונדמה לנשאל ונדמה לנו, כי לאדם כזה אין תקנה. ובניגוד לתחושתנו קובע רבי נחמן - יש גם יש תקנה.

רבי נחמן רותם את התפיסה שהקב"ה "מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין", ומניח בכך את אחד היסודות החשובים ביותר בתורתו, אם לא החשוב שבהם, הקובע - כי קיימת מציאות מתמדת ורציפה של דיאלוג בין אדם לאלוקים. אין חפץ, אין רגע ואין מאורע שאלוקים לא פונה דרכו אל האדם. ומיד בוקעת ועולה שאלה המתבקשת לאור תפיסה טוטאלית זו – אם כן כיצד תתכן בעולם כפירה? כיצד תתכן ספקנות? לפי שיטה זו, קולו של אלוקים פונה אל האדם ללא הפסק וכיצד יכול האדם לאטום את אזניו משמוע?!

התשובה לשאלה זו היא ההסתרה. הכפירה באלוקים היא תוצאה של הסתרה. האדם הכופר באלוקים, השואל בהתרסה "הֵיכָן אֱלקֶיך", מגיע לכפירה זו כיוון שאלוקים נסתר ממנו. הכפירה, לפי רבי נחמן בסך הכל משקפת את מצבו העכשווי של האדם מול אלוקים.

האדם הכופר, הוא האדם שאינו מטה אוזן לקול ה' הקורא לו. וככל שמתמעטת ההקשבה, כך מתגלגל האדם למציאויות שבהן רבות כל כך ההסתרות, עד שקשה ביותר להקשיב לקול ה', אך באמת הקב"ה לא חדל מלקרוא.

הכופר ניצב מול רבי נחמן ומתריס למולו בביטחון גמור, בזלזול ובהתנשאות - היכן אלוקיך? אין אלוקים! הוא קובע נחרצות. ומשיב לו רבי נחמן באדישות: באמרך אין אלוקים, אתה מתכוון לכך שהוא מסתתר ממך. והסיבה שהגעת להכרה זו אינה בגלל יכולת השיפוט האובייקטיבית שלך, או בגלל ניתוח מעמיק של המציאות מראשיתה ועד אחריתה - כפי שאולי היית אתה רוצה לחשוב - כי אם בגלל המצב הנוכחי שבו שרויה מערכת היחסים בינך לבין אלוקים - הסתרת פנים. על כן מסקנתך היא תוצר של מצוקה שכעת נקלעת אליה, במסגרת מערכת היחסים המתמדת בינך לבין אלוקים.

עובדת היותו של הקב"ה "מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין" היא עובדה מוחלטת שלא ניתנת לבחירה. השאלה היא, האם האדם רואה, שומע ומרגיש?

הרב איתמר אלדר, מתוך האתר: "בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון" - http://etzion.org.il/he/home