"בְּעֵת הַדִּין וְהַצָּרָה, חַס וְשָׁלוֹם, אִי אֶפְשָׁר לְרַקֵּד כִּי אָז אִי אֶפְשָׁר לְהַגְבִּיהַּ הָרַגְלִין, כִּי הָרַגְלִין הֵם כְּבֵדִים בִּשְׁעַת הִתְגַּבְּרוּת הַדִּינִין מֵחֲמַת שֶׁהַדָּמִים שֶׁהֵם בְּחִינַת דִּינִין נִמְשָׁכִין אָז לְתוֹך הָרַגְלִין כַּנַּ"ל. אֲבָל כְּשֶׁיּוֹצְאִין הַדָּמִים שֶׁהֵם הַדִּינִין מֵהָרַגְלִין דְּהַיְנוּ כְּשֶׁנִּמְתָּקִין הַדִּינִין, אֲזַי הָרַגְלִין קַלִּים וַאֲזַי יְכוֹלָה הַשִּׂמְחָה לְהִתְפַּשֵּׁט שָׁם עַד שֶׁיְּרַקֵּד מֵחֲמַת הַשִּׂמְחָה, וּלְהַמְתִּיק הַדִּין הוּא עַל יְדֵי שֶׁהָאָדָם דָּן אֶת עַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ עַל כָּל מַה שֶּׁעוֹשֶה יָדִין וְיִשְׁפּט בְּעַצְמוֹ אֶת עַצְמוֹ עַל כָּל דָּבָר, אִם כָּך רָאוּי לוֹ לַעֲשׂוֹת וִיפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו וִיתַקְּנֵם כָּרָאוּי עַל פִּי דִּין וּמִשְׁפָּט הַתּוֹרָה, וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁהָאָדָם דָּן וְשׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ, עַל יְדֵי זֶה מַמְתִּיק וּמְבַטֵּל הַדִּין שֶׁלְּמַעְלָה, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ דִּין לְמַטָּה אֵין דִּין לְמַעְלָה".

(ליקוטי מוהר"ן, חלק א, קסט)   

מה יעשה אדם בשעה שיש לו קושי, ואין לו כוח ליישם שום פתרון משום ש"רגליו כבדות", וזאת משום הדינים והצרות שבאו עליו?!

רבי נחמן מביא לנו עצה, שכדרכן של עצות טובות היא פשוטה ומעשית. העצה היא שהאדם יעשה לעצמו משפט. יום יום האדם צריך לשפוט את עצמו ולבדוק האם הוא נהג כראוי או לא. וכיצד משפט עצמי זה עוזר לעניינו?

רבי נחמן מסביר: "וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁהָאָדָם דָּן וְשׁוֹפֵט אֶת עַצְמוֹ, עַל יְדֵי זֶה מַמְתִּיק וּמְבַטֵּל הַדִּין שֶׁלְּמַעְלָה, כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ דִּין לְמַטָּה אֵין דִּין לְמַעְלָה" - אם בשמים רואים שאתה עושה כבר דין למטה, אז לא דנים אותך למעלה. זהו פלא שאומרים לאדם להיות השופט של עצמו – הרי הוא נוגע בדבר?!

רבי נחמן מסביר שהעובדה שהקב"ה נתן לנו את המנדט והיכולת להיות בעולם הזה, משם גם ניתן לנו הכח לשפוט את עצמנו. באותו מקום שבו ניתנה לאדם הבחירה והחירות להיות, שם גם הוטל עליו האחריות על מעשיו, וממילא הסמכות לשפוט את עצמו. כאשר עומד האדם מול א-לוהיו ומול עצמו בלבד, אין הוא יכול להונות את עצמו והוא מוכרח שדבריו יהיו מתקבלים על הדעת. השופט את עצמו ניחן במידת האמת וביכולת לומר: טעיתי!

הקב"ה, נתן בידי האדם את האפשרות להיות, ובאותו המקום גם נתן לו את המנדט לטעות – וגם את הזכות והיכולת לשפוט את עצמו. הקב"ה נתן לנו את האפשרות לטעות עד כדי כך, שהוא סבלני לקבל את הטעויות שלנו – משום שכל עוד האדם שופט את עצמו, אפילו אם הוא שופט שלא כראוי, הקב"ה סומך עליו שהוא יעשה את העבודה כמו שצריך. כי כל עוד יש מישהו ששופט, כל עוד יש מישהו עם היד על הדופק, אז הקב"ה יודע שיש תקווה ומניח לך. אם האדם שופט את עצמו זה בעצם אומר שהוא נמצא בתהליך, שהוא עובד על עצמו, וממילא יש לו תקווה.

הרב דן האוזר, מתוך האתר: "בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון" - http://etzion.org.il/he/home