בנוגע לפרשת "החודש הזה לכם", ידועים דברי רז"ל (הובאו ברש"י ר"פ בראשית) "שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל". והנה, אם הקב"ה בחר במצוה זו, קידוש החודש, שהיא תהי' המצוה הראשונה, בוודאי נרמז במצוה זו תוכן עיקרי ויסודי בכללות התורה והמצוות.

ויש לבאר זה על פי דבר המדרש (תנחומא נשא טז) שכוונת הקב"ה בבריאת העולם היא שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים. זאת אומרת אשר רצונו ית' הוא שקדושתו ית' תשרה ותשכון בעולם הזה הגשמי. ומבאר אדמו"ר הזקן בס' תניא קדישא (פל"ז) אשר מטעם זה רוב מצוות התורה ככולן הן מצוות מעשיות, לפי שעיקר מטרתן של מצוות התורה היא מה שעל ידי קיום המצוות ממשיך האדם קדושה בגופו ונפשו הבהמית וכן בדבר הגשמי אשר בו מקיים המצוה, ועי"ז משלים האדם כוונת הבריאה לעשות לו ית' דירה בתחתונים.

רהנה מבואר בתניא (ח"ב פ"ז) ש"גדר ובחינת שם 'עולם' נופל על בחינת מקום ובחינת זמן דוקא", היינו שגדר "עולם" מורכב משני ענינים: "זמן" ו"מקום". ומבואר בספרים (עיין לקוטי שיחות ח"כ עמ' 333. וש"נ) שבריאת ה"זמן" קדמה לבריאת ה"מקום", ונמצא שהבריאה הראשונה, שממנה מתחיל כל גדר של מציאות העולם, הוא ענין הזמן.

ועל פי זה מבואר היטב הטעם שמצות קידוש החודש היא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל, כי תוכן מצוה זו הוא מה שישראל ממשיכים קדושה בעצם המציאות של "זמן", וכנוסח הברכה "מקדש ישראל והזמנים", וכפירוש רז"ל (ברכות מט, א) "ישראל דקדשינהולזמנים". ומאחר שה"זמן" הוא ראשית היסוד של כל מציאות העולם, הרי נמצא, שבמצות קידוש החודש, שעל ידה נמשכת קדושה ב"זמן", בא לידי ביטוי יסוד כל התורה כולה, שהוא להמשיך קדושה תוך מציאות העולם, כי מצוה זו היא ראשית פעולה זו מאחר ועל ידה נמשכת קדושה ביסוד כל המציאות כולה, הוא הזמן.

(ע"פ לקוטי שיחות חכ"ו עמ' 61 ואילך)