הלכה יומית

 סימן תרפט - שהכל חייבים בקריאת המגילה

א חייב אדם לקרוא את המגילה בלילה ולחזור ולשנותה ביום, ושל לילה זמנה כל הלילה מצאת הכוכבים עד עלות השחר. (שהוא שעה וחומש לפני הנץ החמה בשעות זמניות). [לפי מה שאמרו במגילה (ד.) חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולחזור ולשנותה ביום, דכתיב אקרא יומם ולא תענה ''ולילה'' ולא דומיה לי. לפ''ז מקרא מגילה של הלילה אינה אלא עד עמוה''ש, דלבתר עמוה''ש יממא הוא, כמ''ש במגילה (כ:). ולא דמי למאי דקי''ל בברכות (ח:) שאם היה אנוס ולא קרא ק''ש בלילה קוראה אף אחר עמוה''ש לפני הנץ, דשאני התם דלא כתיב לילה, רק ובשכבך, ואיכא אינשי דגני בההוא שעתא (ברכות ט.). וכ''כ המג''א (ר''ס תרפז)]. וזמני עמוד השחר שברוב הלוחות בארץ אינם נכונים להלכה. [ילקו''י שם עמו' רפב] 

ב במקום שיש אונס גמור, שאי אפשר לקרוא את המגילה בצבור אלא מבעוד יום, אחר פלג המנחה, וכגון בזמן שהשלטונות מטילים עוצר כללי בשעות הלילה, מותר לקרוא את המגילה בשעה זו, ואין לדחות קריאתה לקוראה ביחיד אחר צאת הכוכבים. והיכא דאפשר טוב ונכון לחוש להחמיר ולקרוא את המגילה לאחר שהגיע זמן רבינו תם. [ילקו''י מועדים עמ' רפג. יביע אומר חלק א' סימן מג] 

ג קריאת המגילה של היום זמנה כל היום, מהזריחה ועד השקיעה. ובדיעבד אם קראה קודם הזריחה, אחר עמוד השחר, יצא. [מגילה (כ.). טור וש''ע סי' תרפז ס''א]. וכן מי שאנוס ואינו יכול לקרותה אחר הזריחה, רשאי לקוראה אחר שעלה עמוד השחר אפילו לכתחלה. ואם לא קרא כל היום, ונזכר סמוך לשקיעה, אם ברור לו שיוכל לסיים קריאתה בתוך י''ג דקות וחצי שלאחר השקיעה, יברך על המגילה ויקרא. וכן הדין כשרוצה להוציא ידי חובה את בני ביתו. ואם נזכר אחר השקיעה, בתוך זמן בין השמשות, יקרא המגילה בלי ברכות. [ילקוט יוסף מועדים (עמוד רפג). שו''ת יביע אומר חלק י' או''ח סימן נב עמוד פו]. 

ד אם נאנס ולא קרא המגילה בלילה אין לה תשלומין ביום לקוראה פעמיים. [ילקו''י מועדים, עמ' רפג. שו''ת קול גדול (סי' מח). ברכי יוסף (סי' תרפז סק''א), בשם מהר''י מולכו. תשובה מאהבה ח''ב (דף מה). שו''ת מי באר (ס''ס סג). וכיו''ב כתב בשו''ת שואל ומשיב תנינא (ח''ג ס''ס קלה) שאם שכח לומר הלל אין לו תשלומין למחר. דדמי למוסף דעבר יומו בטל קרבנו. וא''כ ה''נ לגבי מגילה דקריאתה זו הלילא. וע' בחי' הריטב''א (סוכה כז.) ובפני יהושע שם]. 

ה מצוה מן המובחר לקוראה ברוב עם, ולכן מבטלים תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה, ואפילו יש בבית המדרש מאה איש מצוה שילכו לבית הכנסת לקוראה בצבור, שברוב עם הדרת מלך. [מגילה (ג.). הרשב''א והר''ן (מגילה ה.). ב''ח (ס''ס תרצ). שו''ת הלק''ט ח''א (סי' רפז). ביאור הלכה (ס''ס תרצ). ועפ''ז ניחא מה שהק' המהר''ץ חיות (מגילה ג.) שאיך שייך לומר מבטלין ת''ת ובאים לשמוע מגילה. והרי קריאת המגילה בכלל ת''ת היא, שי''ל, שההליכה מביהמ''ד אל ביהכ''נ הגדול, חשיבא ביטול תורה. ועוד י''ל שהעוסקים במקרא מדה ואינה מדה (ב''מ לג.). ואע''פ שצריך לשלש שנותיו שליש במקרא וכו' (קידושין ל.), הכא מיירי במי שבקי במקרא, וכמ''ש הרמב''ם וטור וש''ע יו''ד (סי' רמו ס''ד). וע' בשו''ת יביע אומר ח''ה (חאו''ח סי' ו אות ה). ובמאור ישראל מגילה שם]. ואפילו כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם, היו מבטלים העבודה של בית המקדש, והולכים לשמוע מקרא מגילה עם הצבור, משום פרסומי ניסא. [מגילה (ג.) ותוס' שם. וע' בתקנות המהרח''א בסו''ס חיים וחסד (אות כב), שתיקן וגזר שלא יתפללו יחידי ביהכ''נ בבתים וחצרות אלא כולם יבואו לביהכ''נ לקרוא המגילה ברוב עם משום פרסומי ניסא, וכדילפינן מדכתיב ''משפחה ומשפחה'', מכאן סמכו של בית רבי שמבטלין ת''ת לשמוע מקרא מגילה]. ומכל מקום אם יש הפרעות בבית הכנסת שאי אפשר לו להתגבר עליהם וכתוצאה מהם אינו יכול לשמוע קריאת כל המגילה כראוי, יכול לקרותה בעשרה. [בית יהודה ח''א (דף קט אות סו). ילקו''י מועדים, עמו' רפד]. 

ו הכל חייבים בקריאתה אנשים ונשים וגרים. ולכן הנשים שאינן יכולות לבוא לבית הכנסת לשמוע מגילה מהשליח צבור, או שאינן יכולות לשמוע קריאתה היטב מפי הקורא, מפני ההפרעות שבבית הכנסת במקום שמכים המן, חייבות לשמוע קריאתה מפי אדם הבקי בקריאתה. וכן אמרו חז''ל: נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס. ורבי יהושע בן לוי היה מכנס כל אנשי ביתו וקורא לפניהם. ורבי יונה היה מתכוין לקרותה לפני הנשים שבביתו, שהכל היו בספק והכל חייבים בשמיעה. [ילקו''י מועדים עמ' רפד. וע' במגילה (ד.). ובתוס' (ערכין ג.) מהירושלמי (פ''ב דמגילה ה''ה). ולכאורה לפי מ''ש הרא''ש פ''ג דברכות (כ:), שהנשים אינן בכלל ערבות, וא''כ אחר שקרא האיש המגילה בביהכ''נ ויצא י''ח, איך יכול להוציא את אשתו ובני ביתו י''ח, והרי בר''ה (כט.) גבי אע''פ שיצא מוציא, פי' רש''י, שהוא משום שכל ישראל ערבים זה בזה (שבועות לט.), וזה לא שייך בנשים שאינן בכלל ערבות. אולם באמת שהעיקר בזה כמ''ש רעק''א (סי' ז), שלא כתב כן הרא''ש אלא לפי הצד של האיבעיא, שאין הנשים חייבות בברהמ''ז מה''ת, שאינן בכלל ערבות על מצות בהמ''ז, אבל במצוה שהנשים חייבות בה, כגון קידוש, [ומקרא מגילה], גם הן ישנן בכלל ערבות, ושייך בהן הדין שאם יצא מוציא. וע''ע בחזון עובדיה פורים עמו' נא. ובלוית חן סי' יד]. 

ז אין הנשים צריכות לבא לבית הכנסת לשמוע המגילה ברוב עם. [ע' בשו''ת חלקת יעקב ח''ג סי' קמד]. ויישוב קטן שאין שם איש שיודע לקרוא את המגילה כהלכה, ויש שם אשה שיודעת לקרות המגילה, יכולים להתאסף באחד הבתים והאשה תעמוד בצד בצניעות, ותקרא להם המגילה בטעמיה. [חזון עובדיה פורים שם]. 

ח אף על פי שכבר יצא האיש ידי חובת קריאת המגילה בקריאה שבבית הכנסת, חוזר וקורא המגילה בביתו להוציא את הנשים ידי חובתן. ואין הנשים צריכות לבא לבית הכנסת לשומעה ברוב עם. והקורא את המגילה בביתו להוציא את אשתו ובני ביתו מברך כל הברכות שלפניה. כשם שהאנשים מברכים בבית הכנסת. ואפילו אם הנשים יודעות לברך בעצמן, אם קשה להן לברך כל הברכות, יברך הוא את כל הברכות כולל ברכת שהחיינו. ויענו אמן, ויצאו ידי חובה מדין שומע כעונה. וכן המנהג פשוט בעיה''ק ירושלים ת''ו. וכן יש להנהיג בכל מקום. [הנה הגם שבספר תפלה לדוד (דפ''ה:) כתב שהקורא לנשים מקרא מגילה לא יברך, מפני שא''א שיכוונו לשמוע הקריאה היטב מבלי לדלג אפי' תיבה אחת. וכ''כ בעל כנה''ג, ובפלא יועץ, וביפה ללב, ובבן איש חי, ובפקודת אלעזר, והרב טהרת המים, ובשו''ת שושנים לדוד, מ''מ בזה''ז העיקר שיש לברך גם לנשים ולעמי הארץ, וכדמוכח להדיא במגילה יט. ואין לנו לחשוש למה שלא חששו רבותינו חכמי הש''ס והפוסקים. וכ''כ התשב''ץ (סי' קעו), שהקורא את המגילה לחולה או ''ליולדת'' צריך לברך וכו'. ע''ש. (ומכ''ש לדעת הריא''ז שאם דילג תיבה או יותר באופן שאינו מפסיד ענין הקריאה יצא, אף דלא קי''ל הכי), וע' בשו''ת יביע אומר ח''א (סי' טז אות א). ובפרט כיום שרוב הנשים מבינות יפה לשון הקודש, ואם יתנו את דעתם יוכלו לכוין ולשמוע כל תיבה מפי הקורא, ולכן אין להפסידם בחנם ברכת המצות, ובפרט שבירושלים המנהג פשוט לברך, כמו שהעידו האחרונים. וראה בילקו''י מועדים. ובחזו''ע פורים עמוד נג, ובשו''ת יביע אומר ח''א (חאו''ח סי' מד). ע''ש]. 

ט יש מהאשכנזים שנוהגים שנשים מברכות קודם המגילה ''לשמוע מגילה'' במקום ''על מקרא מגילה''. אולם מנהג כל קהלות הספרדים שאף בקריאת המגילה לנשים יש לברך על מקרא מגילה. וכן מנהג כמה מקהלות האשכנזים. [ילקו''י מועדים עמ' רפד. וכ''כ מהר''י אלגאזי בקונט' חוג הארץ (דף ה). ובשו''ת קול אליהו ח''ב (סי' כח). ואע''פ שהרמ''א בהגה (ר''ס תרפט) כתב שהנשים מברכות ''לשמוע מגילה''. מ''מ מנהגינו כמ''ש הפר''ח לברך ''על מקרא מגילה''. וכ''כ בשלחן גבוה. והגר''א, ובמחזיק ברכה. ונודע מ''ש הרד''א (דף נה) דה''ט שתיקנו לברך ''על מקרא מגילה'', ולא ''לשמוע'' מקרא מגילה, ''לפי שאין השמיעה מעכבת, שכל שקרא ולא השמיע לאזניו יצא''. וא''כ לכאורה גם לנשים א''א לתקן הנוסח על השמיעה. וע' בחזו''ע פורים עמוד נג]. 

י יש אומרים שאף על פי שהנשים חייבות במקרא מגילה, אינן מוציאות את האנשים ידי חובתם. וכן מנהג האשכנזים. [כ''ה דעת בה''ג, ובסדר רע''ג, ובתשובת הגאונים, והגמ''י, והעיטור, ועוד. ובארחות חיים (הל' מגילה אות ב) כתב בשם העיטור, שאין הנשים מוציאות האנשים בקריאתן, דקול באשה ערוה. ע''כ. אלא דקי''ל כד' הרשב''א בחי' (ברכות כד.) שאין דין קול באשה ערוה אלא בקול שיר, או בשאלת שלום שיש בו חיבה, אבל קול דיבורה שרי, ה''נ אין לאסור מטעם זה. ואף אם נאמר שיש קצת להקפיד במקרא מגילה כשאשה קוראתה בטעמיה, דהוי כקול זמר ושיר. מ''מ הרי אין הטעמים לעיכובא. ועוד דבדיעבד אם קראה יצא י''ח. וע' בשו''ת יביע אומר ח''ו במילואים דף שנה.]. ויש אומרים שהנשים יכולות להוציא את האנשים ידי חובה, וכן דעת מרן השלחן ערוך. וכן עיקר למנהג הספרדים. [כ''ד רש''י, והרי''ף, והאו''ז, ובספר המאורות, והרמב''ם, והרב המגיד, והגמ''י, והמאירי, והרשב''א והריטב''א, והאשכול]. ומכל מקום נכון לחוש לדעת המחמירים דלכתחלה לא תוציא האשה את האיש ידי חובה אלא אם כן בשעת הדחק. [ע''פ דברי ערך השלחן (סי' תרפט סק''ג), והחקרי לב (חאו''ח ס''ס מה). ע''ש]. ובדיעבד מיהא השומע קריאתה מאשה בודאי שיצא ידי חובתו, ואין צריך לחזור ולקרותה. [ילקו''י מועדים, עמ' רפז, הליכות עולם ח''א (עמ' רכח). שהרי דעת רוה''פ שהנשים מוציאות את האנשים י''ח. וכן מרן הש''ע (סי' תרפט ס''א) כתב מתחלה בסתם: שהכל חייבים במקרא מגילה אנשים ונשים וגרים וכו', ואחד הקורא ואחד השומע מן הקורא יצא י''ח, והוא שישמע מפי החייב בקריאתה, לפיכך אם היה הקורא חש''ו השומע ממנו לא יצא. וסיים אח''כ: וי''א שהנשים אין מוציאות את האנשים. עכ''ל. וסתם ויש הלכה כסתם. ואמנם הפר''ח הסכים לבה''ג שאין הנשים מוציאות האנשים י''ח. מ''מ במקראי קדש (דקמ''ד.) השיגו בזה, והסכים שהעיקר כד' רש''י, וכסתם מרן. ע''ש. וכ''כ במטה יהודה (ר''ס תרפט). ע' בחזו''ע פורים עמ' נט]. 

יא אשה שיצאה ידי חובת מקרא מגילה, יש אומרים שמאחר ואין הנשים בכלל ערבות, אינן בדין אף על פי שיצא מוציא. ויש חולקים ואומרים שיכולה להוציא אנשים ידי חובתם, דבמצוה שהיא חייבת יש לה דין ערבות גם כן. [ע' בלוית חן (עמוד טז). וע' בשו''ת מהר''ש ענגיל ח''ג (סי' מה).]. 

יב צריך לשמוע קריאתה מפי אדם שחייב במקרא מגילה, ולכן קטן אינו מוציא אחרים ידי חובתם, ואפילו הגיע לחינוך. [ע''פ דברי התוס' (מגילה יט:) דלא אתי תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן. א''נ כפי טעם רש''י (ברכות מח.) דקטן אפי' מדרבנן לא מחייב, ורק על אביו מוטל לחנכו למצות. וכ''כ הרמב''ן, והרמב''ם, והר''ן, והריטב''א והמאירי, וכן נראה דעת מרן להלכה בש''ע (ר''ס תרפט). ובשעת הדחק הגדול כשאין שם גדול שיקרא את המגילה, יכול הקטן שהגיע לחינוך להוציאם ידי חובה, ונכון שבשעת קריאת המגילה יקראו אחריו מתוך מגילה כשרה מלה במלה. [ילקו''י מועדים עמ' רצ. כדעת בעל העיטור (הובא בטור סי' תרפט) שקטן שהגיע לחינוך מוציא את אחרים י''ח מגילה. וכ''כ האגודה בשם התוס', והריא''ז, וכן מוכח מדברי הרשב''א בתשו' (סי' רלט) בשם הראב''ד, שאם הצבור מוחלים על כבודם יכול הקטן להוציאם י''ח בדרבנן. וכמ''ש מרן הב''י (סי' נג). וכ''ה בשו''ת סמא דחיי, ובשו''ת קול גדול. ובשו''ת שדה יצחק חיות (סי' מג) כתב, דבשעה''ד יגמרו ההלל בלי ברכה ואח''כ יקרא להם קטן. (וע' בשו''ת יביע אומר ח''ג חאו''ח סי' כז). ובפרט כשיש צורך להוציא נשים בשעה''ד. וע' ראבי''ה (מגילה עמוד רצג). ומרדכי (סי' תשעט). חזו''ע עמ' סא]. 

יג מחנכים את הקטנים לשמוע מקרא מגילה. [רמב''ם פ''א מהלכות מגילה ה''א]. וקטנים שלא הגיעו לחינוך אין להביאם לבית הכנסת, שהם רק מבלבלים את השומעים החייבים בקריאתה. והמביאם לבית הכנסת, חטא רבים נשא. ולכן על גבאי בתי הכנסת לעמוד על המשמר להשגיח שלא יפריעו הקטנים בהכאות המן ברעשנים ובאקדחי-פורים, ופיצוצים אחרים, הגורמים להפרעת הסדר בבית מקדש מעט, וגרימת מניעת שמיעת מקרא מגילה כהלכה לאנשים המחוייבים בה. [ילקו''י מועדים עמ' רצ. שאע''פ שאמרו במסכת סופרים (פי''ח ה''ו) להביא סמך על מה שנהגו להביא קטנים לבהכ''נ. וכ''כ התוס' (חגיגה ג.). וכ''כ הטוש''ע (ס''ס תרפט). אין זה אלא בקטנים שהגיעו לחינוך, משא''כ קטנים ביותר שמבלבלים דעת השומעים. וכ''כ המג''א, והמשנ''ב, ובמועד לכל חי. ומיהו אפי' לא הגיעו לחינוך אם הם ילדים שקטים ודעתנים אפשר להביאם, והמביאים אותם מצוה קא עבדי]. 

יד חרש (המדבר ואינו שומע) שאינו יכול להשמיע לאזנו, אינו חשוב כל כך בר חיובא, הילכך אף על פי שהוא צריך לקרותה, כיון שאף הוא היה באותו הנס, מכל מקום אינו יכול להוציא את אחרים ידי חובתם. [בב''י (סי' תרפט ס''ב) כתב, שלד' הרי''ף והרמב''ם אע''פ שבק''ש ובשאר מצות אם לא השמיע לאזנו יצא, שאני מקרא מגילה דבעינן פרסומי ניסא. ולכן חרש אינו מוציא י''ח. וכ''פ בש''ע. ואע''פ שראבי''ה (מגילה רצד), והרד''א (דף נה) כתבו, דה''ט שתיקנו לברך על ''מקרא'' מגילה, ולא תיקנו לומר לשמוע מקרא מגילה (כמו לשמוע קול שופר), לפי שאין השמיעה של המגילה מעכבת, שכל שקרא ולא השמיע לאזנו יצא. מ''מ לדידן אין לנו אלא דברי מרן. וע' בב''ח ומג''א ופר''ח ובביאוה''ל. ובחזון עובדיה פורים עמ' נה]. אבל מי שכבדו אזניו משמוע וצריכים לצעוק אליו בקול רם כדי שישמע, חייב בקריאתה לכל הדיעות, ומוציא אחרים ידי חובתם. [ילקו''י מועדים, עמ' רפו. וע' בשו''ת הרא''ש (סוף כלל פה). ובבית יוסף (אה''ע ס''ס קכא). ובש''ע חו''מ (סי' רלה סי''ט). ובשבות יעקב ח''ב (סי' לג).] 

טו מי שיכול לשמוע על ידי חצוצרות, אינו נקרא חרש לענין זה, ומוציא אחרים ידי חובה. [שו''ת קול גדול (סי' נ). שו''ת הלק''ט ח''ב (סי' מה). פר''ח (אהע''ז סי' קכא). ושו''ת נודע ביהודה קמא (חאה''ע סי' נג). חתם סופר חאה''ע ח''ב (סי' צב). שו''ת הגרע''א תנינא (סי' סד). ועוד]. וכן בזמנינו שכבדי השמע מניחים סמוך לאזניהם מכונת שמיעה חשמלית, השומע על ידי המכונה הזאת אינו נקרא חרש, ומוציא אחרים ידי חובתם. [ילקו''י מועדים עמוד רפו. דדמי לשומע ע''י חצוצרות הנ''ל, כי חרש גמור שנשתתק חוש השמע אצלו מכל וכל, אינו יכול לשמוע גם ע''י מכונה זו. וכן מצדד להלכה מהרצ''פ פראנק במקראי קדש על חנוכה ופורים (עמ' צה) שבקול שופר אם יש תערובת של קול אחר עם השופר, הדבר מעכב, משא''כ במקרא מגילה או בקריאת התורה, הרי הוא שומע קול הקורא, אלא שמעורב בו גם קול אחר, ובזה יש לדון שיוצא י''ח אפי' אם נתערב עמו קול אחר, שעכ''פ הכל הוא מכח הקורא, וכל הקולות כשרים, רק שיהיה מכח בר חיובא והא איכא. חזו''ע עמוד נה] 

טז השומע מקרא מגילה ברדיו אינו יוצא ידי חובתו, אפילו כששומע על ידי שידור חי. [ע' בשו''ת מנחת אלעזר ח''ב (סי' עב). ועוד אחרונים. וע' בשו''ת יביע אומר ח''א (חאו''ח סי' יט אות יח) בשם הגרש''ז אוירבך, שהקול הנשמע דרך הרדיו איננו הקול של האדם המדבר עצמו, אלא הוא קול אחר המשודר על ידי זרם חשמלי באמצעות ממברנא שקולטת הקול ומשדרתו. ועיין בשו''ת מנחת שלמה ח''א (סי' ט), ובמ''ש בהערה שם (עמוד סו), בשם החזון איש. ואפילו אם מהרהר בזה מתוך מגילה כשרה. ילקו''י מועדים עמ' רפז. חזו''ע עמ' נו]. והשומע ברכות המגילה ברדיו אינו עונה אמן, אבל אם שומע הברכות בשידור חי, עונה אמן. וכן השומע ברכות דרך הטלפון עונה אמן. אבל אינו יוצא ידי חובה, שאין האדם שומע את הקול ממש, אלא תנודות ממברנא שנוצרו על ידי המדבר למכשירים אלו, והתנודות מועברות באמצעות זרם חשמלי. [ילקוט יוסף מועדים, עמו' רפז] 

יז כשאולם בית הכנסת רחב מאד, ובו קהל גדול לשמוע המגילה, ומשמיעים מקרא המגילה על ידי רם-קול, היושבים סמוך לשליח צבור באופן שגם אם ינטל הרם-קול יוכלו לשמוע מהשליח צבור, ואין הרם-קול אלא מסייע להגברת קול השליח צבור, יוצאים ידי חובתם. [וישתדלו להתקרב לשליח צבור לשמוע גם את קולו ממש]. אבל היושבים רחוק מהשליח צבור שבלעדי הרם קול לא היו יכולים לשמוע את הקריאה מהשליח צבור, לא יצאו ידי חובתם. ובאופן כזה אין להשמיע קריאת המגילה על ידי רמקול. [ילקו''י מועדים עמ' רפז. חזו''ע פורים עמ' נו. וע' בשו''ת אגרות משה (חאו''ח ח''ב סי' קח) שכתב, שאפי' אם נאמר שהאמת כדברי המומחים שע''י המיקרופון לא נשמע קול האדם, אלא קול אחר שנעשה מחמת קולו, מ''מ מן הדין יש להחשיב זאת כשמיעת קולו ממש, שכל מה שנשמע הוא מכח קולו ממש, ומנין לנו עצם כח השמיעה איך הוא, שאולי הוא ג''כ באופן כזה שנבראים גלי קול באויר ומגיעים לאזנו. וכן מסתבר לפי מה שאומרים חכמי הטבע, שהקול יש לו הילוך עד האזן, וגם יש קצת שיהוי זמן בהילוכו עד שיגיע לאזן, ובכ''ז נחשב שהוא קול האדם. ולכן אפשר שגם הקול שנעשה ע''י המיקרופון ששומעים אותו בעת שמדבר הוא נחשב קולו ממש, וכן מסתבר יותר, וגם מה שאומרים שהוא קול אחר אינו ברור, ולכן מצד ההלכה אין למחות בידי הרוצים לקרוא המגילה ע''י מיקרופון וכו'. ע''ש. וע''ע בשו''ת אגרות משה ח''ד (בהשמטות לחאו''ח סי' קח). ובשו''ת שבט הלוי ח''ה (סי' פד) כתב שבעיקר דין הקריאה ברם קול דעתו נוטה למ''ש באג''מ הנ''ל. ע''ש. וע''ע במנחת יצחק ח''ג (ס''ס לח). ובספר לקט הקמח החדש (עמוד קלט). ובציץ אליעזר ח''ח (סי' יא) וביחוה דעת ח''ג (סי' נד).] 

יח סומא ואילם (שאינו מדבר) חייבים לשמוע מקרא מגילה מאחר. [ילקוט יוסף מועדים עמ' רצא. חזון עובדיה פורים עמוד נו. ע' שמחת יהודה מסכת סופרים (פי''ד הט''ז). ושו''ת פני מבין (חאו''ח סי' רל).] 

    
 סימן תרפח ס''ו - דיני פורים משולש

א אף על פי שבירושלים שהיא עיר המוקפת חומה, צריך לקרות בה המגילה בט''ו באדר בכל שנה ושנה, מכל מקום בשנה שחל פורים של כרכים המוקפים חומה, דהיינו ט''ו באדר, בשבת, יש להקדים קריאת המגילה ליום ארבעה עשר באדר, דהיינו ביום הששי. שגזרו חז''ל שלא לקרות המגילה בשבת, כי הכל חייבים בקריאתה ואין הכל בקיאים בקריאתה, גזירה שמא יטלנה בידו ויוציאנה מרשות היחיד לרשות הרבים, או שיעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים, ויוליכנה אצל בקי לקרות בה. (כמבואר במגילה ד:. וכ''כ הרמב''ם בפ''א מהלכות מגילה הי''ג, והטוש''ע סי' תרפ''ח ס''ו). ועוד שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה, לקבל המתנות לאביונים, וזה אי אפשר בשבת. נמצא שבשנה ההיא תושבי ירושלים שוים בזמן חיוב קריאת המגילה לכל העולם, שקוראים המגילה ביום הששי. [ילקוט יוסף מועדים (עמוד שז). יחוה דעת ח''א (סימן צ'). חזון עובדיה פורים עמ' ריב] 

ב מי שנאנס ולא קרא את המגילה ביום ששי, והוא מהמוקפים, אף על פי כן לא יקרא את המגילה בשבת שהוא יום ט''ו. וכן נער שנעשה בר מצוה בשבת שהוא יום ט''ו אדר אינו רשאי לקרוא המגילה בשבת. וטוב שיגמרו את ההלל בשבת בלי ברכה. 

ג לכתחלה מצוה מן המובחר לקרות המגילה בעשרה, לפרסומי ניסא. ואם אין שם עשרה, קוראים את המגילה בפחות מעשרה בברכותיה בתחלה, אבל לא יברך ברכה אחרונה אלא בעשרה, שאין ברכה אחרונה אלא מנהג, ולא תיקנו לאומרה אלא בציבור. וכן הקורא את המגילה בביתו להוציא את בני ביתו ידי חובתן, יברך עליה שלשת הברכות שלפני המגילה, אבל לא יברך לאחריה ברכת האל הרב את ריבנו, ואפילו כשקוראים המגילה בזמנה הדין כן. וכן המנהג בירושלים ת''ו. וכן יש להנהיג בכל מקום. ומי שמברך ברכה אחרונה של מגילה כשאין עשרה הוא מכניס עצמו בספק ברכה לבטלה, ואין עונים אחריו אמן. ומכל מקום אם יש שם עשר נשים ששומעות המגילה לצאת ידי חובה רשאי הקורא לברך לאחריה, כיון שעל כל פנים יש בזה פרסומי ניסא. [יחוה דעת ח''א סי' צ]. ואפשר שאפילו קטנים וקטנות שהגיעו לחינוך מצטרפים לעשרה לפרסומי ניסא לברכה אחרונה. [חזו''ע פורים (עמוד פט). ומבואר במגילה (כא.) שברכה אחרונה מנהג. ובירושלמי אמרו שאין מברכין לאחריה אלא בצבור. והובא בארחות חיים (הל' מגילה אות ז). ובב''י (סי' תרצב). וכ''ה בכל-בו (סי' מה). וכ''פ הרמ''א]. 

ד המתנות לאביונים יש לחלקם לעניים ביום הששי, מפני שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה, כי בשעת הקריאה, מרוב חיבת הנס הלב פתוח לתרום בעין יפה לטובת העניים. [בדין מתנות לאביונים, הדבר ברור שזמנן ביום הששי בעת קריאת המגילה, שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה, וכמו שפסק מרן בש''ע (סי' תרפח ס''ו), ולאפוקי ממ''ש בספר דבר בעתו לבעל לב העברי (דף לה) להצריך לתת מתנות לאביונים גם בשבת, ובספר פורים משולש (פ''ב סעיף כא) כתב, שיש להזהיר לעניים שקיבלו המתנות ביום ששי, להשהותם ליום ראשון. ואין דבריו מוכרחים]. וכל המרבה במתנות לאביונים הרי זה משובח, שאין לך שמחה גדולה ומפוארה כאדם המשמח לב עניים יתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האומללים האלה דומה לשכינה, שנאמר להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים (הרמב''ם פרק ב' דמגילה הלכה י''ז). וחובת מתנות לאביונים, שתי מתנות שיחולקו לשני עניים. ואף על פי שמצד עיקר הדין די בנתינת פרוטה לכל עני, טוב ונכון לנהוג עין יפה ביום זה במצוה יקרה זו, כמו שכתבו כמה אחרונים, ששיעור מתנה לאביון יהיה כשיעור סעודה של פת במשקל שלש ביצים, או שווי סעודה כזאת. [ילקוט יוסף מועדים עמוד שז. חזון עובדיה פורים עמו' רטו] 

ה יום הששי שהוא י''ד באדר, מותר בעשיית מלאכה לבני ירושלים, שלא נהגו איסור בעשיית מלאכה בפורים אלא בזמנו, דהיינו ביום ט''ו, אבל כשמקדימים קריאת המגילה לערב שבת, לא נהגו איסור כלל. ומכל שכן שמותר להסתפר לכבוד שבת. ואמנם יש מרבני ירושלים שפסקו להחמיר בזה, אבל אין דבריהם מחוורים להלכה. והעיקר להקל בזה. והמחמיר תבוא עליו ברכה. אולם ביתר ערי הארץ המנהג שלא לעשות מלאכה בערב שבת, הואיל והוא פורים שלהם בזמנו. ורק להסתפר לכבוד שבת מותר. [ילקוט יוסף מועדים עמוד שז. שו''ת יביע אומר חלק ו' סימן מז. חזון עובדיה פורים עמוד רטז] 

ו ביום השבת בירושלים יש לומר ועל הנסים בכל תפלות השבת, שהרי הוא יום ט''ו באדר, שהוא פורים של כרכים המוקפים חומה, שירושלים נמנית עליהם. [ראה בב''י ובש''ע סי' תרפ''ח ס''ו, ובשו''ת הרדב''ז ח''א סי' תק''ח). וכן יש לומר ועל הנסים בברכת המזון של סעודות שבת. [כמבואר בספר האשכול חלק ב' (עמוד כ''ט). וכן הסכימו האחרונים]. 

ז בשבת שהוא ט''ו באדר, בירושלים מוציאים שני ספרי תורה, וכשמסיים המשלים קריאת פרשת השבוע, ואומר קדיש, קורא המפטיר בספר שני פרשת ויבוא עמלק עד סופה. ואין צריך לכפול הפסוק האחרון. ואומר קדיש, ומפטיר פקדתי את אשר עשה עמלק, כהפטרת שבת זכור. וביתר ערי הארץ מוציאים ספר תורה אחד וקוראים בפרשת השבוע, ומפטירים גם כן הפטרת השבוע. [א''ר סי' תרפ''ח ס''ק י''ג. ילקו''י שם עמ' שז. חזו''ע פורים עמ' ריז] 

ח בשבת שהוא ט''ו אדר, בירושלים שואלין ודורשין בענינו של יום הפורים. [חזו''ע שם]. 

ט אף על פי שאין עושים סעודת פורים בשבת בירושלים, כשחל אז ט''ו אדר, אלא ביום ראשון שהוא ט''ז באדר, מכל מקום נכון לעשות עוד מנה מיוחדת לכבוד פורים ולצרפה לסעודות שבת, ולשתות יין או שכר ויתר משקאות, לזכר הנס. [ילקו''י שם. חזון עובדיה שם עמ' רכ] 

י יום ט''ו באדר שחל בשבת, אסור למוקפין לטלטל מגילת אסתר, שכיון שגזרו חז''ל שלא לקרות מגילת אסתר בשבת בפורים לצאת בה ידי חובה, משום שלא יעבירנה ד' אמות ברשות הרבים, יש עליה תורת מוקצה, הילכך אין לטלטלה. אבל בשאר שבתות השנה מותר לטלטלה, שהיא ראויה לקרות בה. [הליכות עולם ג' עמוד קצה והלאה. וחזון עובדיה ח''א כרך ב' עמוד תקפט]. 

יא קטן תושב ירושלים, הנעשה בר-מצוה ביום שבת ט''ו באדר, יוצא ידי חובת מגילה בקריאתה שבערב שבת, ואינו רשאי לקרותה בשבת. וטוב שיאמר הלל בלי ברכה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד שח. שו''ת יחוה דעת חלק א' עמוד רסז]. 

יב ביום ראשון שהוא ט''ז באדר, עושים סעודת פורים, על פי האמור בירושלמי (פרק א' דמגילה הלכה ד'), שהטעם שאין לעשות סעודת פורים בשבת, משום שנאמר (במגילת אסתר ט' כ''ב) לעשות אותם ימי משתה ושמחה, את ששמחתו תלויה בבית דין, יצא שבת ששמחתו תלויה בידי שמים. כלומר, ששמחת שבת אינה מתקנתם של מרדכי ואנשי כנסת הגדולה, אלא הלכה קדומה בידי שמים, וכמו שאמרו בספרי (פרשת בהעלותך) וביום שמחתכם, אלו השבתות. ועל זה סמכו לומר בתפלות שבת ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג. ולכן יש לעשות הסעודה ביום ראשון. ומכל מקום נכון לעשות עוד מנה מיוחדת לכבוד פורים ולצרפה לסעודות שבת, ולשתות יין או שכר ויתר משקאות, לזכר הנס. [שהעיקר כדברי הירושלמי, וכמו שפסקו הרי''ף והר''ן והארחות חיים, ומרן הש''ע, והרדב''ז, והמג''א, והגר''א, והנו''ב, ופאת השלחן, ומהר''י עייאש, ומהר''ש קלוגר, ובשו''ת אבני נזר. וכתב מהר''י אלגאזי (הובא בספר שם חדש דקכ''ג), שהבא לשאול אימתי יעשה הסעודה, בודאי שלא נכון להורות לו שיעשנה בשבת, כד' מהרלנ''ח, היפך הוראת מרן, כי בירושלים כולנו קבלנו הוראותיו של מרן. וראה בילקו''י מועדים. ובחזו''ע פורים עמ' רכ]. 

יג ביום ראשון שולחים מנות איש לרעהו, שתי מנות לאיש אחד. וכל המרבה לשלוח לרעים הרי זה משובח. ויש מחמירים לשלוח מנות גם בשבת. (במקום שיש עירוב). והמחמיר תבוא עליו ברכה. ואין בזה כל איסור. ובדיעבד כשכבר שלח מנות לרעהו בי''ד, יצא ידי חובה. ומכל מקום טוב ונכון לחזור ולשלוח מנות ביום א' ט''ז באדר. [ילקו''י שם. יחוה דעת ח''א סימן צ] 

יד ביום ראשון ט''ז אדר בירושלים אין לומר וידוי ונפילת אפים, כיון שהוא יום משתה ושמחה. ואם חל יום פקודת השנה של אביו או אמו בט''ז אדר, ורגיל להתענות בו, לא יתענה כלל בשנה זו, כיון שעליו לקיים מצות סעודת פורים, ואינו צריך לעשות התרה לשם כך. [ילקוט יוסף מועדים עמוד של. חזון עובדיה על פורים עמוד רכז] 

טו כשעושים סעודת פורים ביום ראשון, אין לומר ''ועל הנסים'' בברכת המזון, כיון שאינו יום פורים ממש, והוא רק תשלומין לסעודת פורים. ונכון לנהוג לומר ועל הנסים באמצע הרחמן. ואם עשה סעודת פורים במוצאי שבת לא יצא ידי חובה. [ילקוט יוסף מועדים עמוד שח. יחו''ד א/צ] 

טז דיני אבלות נוהגים ביום ראשון ט''ז אדר, אף על פי שמקיימים בו ביום סעודת פורים. ואע''פ שבפורים משולש קוראים את המגילה ביום י''ד אדר, ואין בו מצות עודת פורים, אלא הסעודה לבני ירושלים היא ביום ראשון, מכל מקום אין אבלות נוהגת גם ביום ששי י''ד בו. [שכן פסק מרן ביו''ד (סי' תא ס''ז), שאין אבלות נוהגת לא בי''ד ולא בט''ו. וכמו שאמרו במגילה (ה:), שאסורים בהספד ובתענית, לא צריכא אלא לאסור של זה בזה. ואין מספידים גם בי''ד, וה''ה שאין אבלות נוהגת בו. [חזו''ע פורים]. 

    

 סימן תרפח - כרכים המוקפים חומה

א בכרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון, אף על פי שאינם מוקפים חומה עכשיו, קוראים את המגילה בט''ו באדר. וכן כפרים הנראים עמהם, אפילו אינם סמוכים להם, כגון שהכפרים בראש ההר, או אם סמוכים להם בתוך מיל, (שהוא אלפיים אמה מהבית האחרון שבכרך, והשיעור הוא: 960 מטר). אף על פי שאינם נראים עמהם, כגון שהכפרים בעמק, קוראים בט''ו. ועיירות שאינם מוקפות חומה מימות יהושע בן נון קוראים בארבעה עשר באדר. חוץ משושן הבירה (המאדאן) שקוראים בט''ו, אף על פי שלא היתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, הואיל ונעשה בה הנס. והטעם שתלו הדבר ביהושע בן נון, הואיל והוא הראשון שנלחם בעמלק, והוא אשר הוציא לפועל עיקר כיבושה של ארץ ישראל. [ארחות חיים (אות ח). והמאירי (ריש מגילה). ילקו''י מועדים]. 

ב בירושלים קוראים המגילה בט''ו באדר. הואיל והיא עיר המוקפת חומה מימות יהושע בן נון. והמנהג פשוט לקרות בכל ירושלים ''החדשה'' בט''ו, אף בשכונות המרוחקות מהחומה, כל שיש להם רצף בנינים עם חומת ירושלים העתיקה, בלא הפסק של שבעים אמה. [וכגון שכונת בית הכרם, בית וגן, קרית יובל, קרית מנחם, קטמונים, גילה, ארמון הנצי''ב, רמת אשכול, רמת שלמה, גבעה הצרפתית, רוממה, נוה יעקב, ועוד]. [כן מוכח בשו''ת מהרי''ל דסקין (בקו''א סי' קג). וכמ''ש לנכון הגרי''מ חרל''פ בקו''א לציץ הקודש (סי' נב). ששיעור מיל מתחיל מהבית האחרון, ולא מהחומה. וכ''ד כמה מגדולי תורה בדורותינו, וכמ''ש בשו''ת מנחת יצחק ח''ט (סי' ע). וכ''ד החזון איש (הל' מגילה סי' קנג). ותימה על הגרי''מ טוקצינסקי שבלוח א''י שלו מערער על המנהג שבשכונות החדשות בירושלים הרחוקות יותר ממיל מחומת ירושלים, שקוראים המגילה בט''ו, (בהסכמת גאוני דורינו), שלדעתו צריכים לקרות המגילה בי''ד. אך אין אחר המנהג כלום]. ויש שהנהיגו בירושלים החדשה לקרוא את המגילה גם בי''ד אדר, אך אין כן דעת כל גדולי הדור, ובפרט שבחמלת השי''ת על עמו ישראל, גבר עלינו חסדו ומשנת תשכ''ז דרים ישראל בעיר העתיקה של ירושלים. וממילא לכל הדעות כל השכונות החדשות של ירושלים קוראים בט''ו. וכן המנהג פשוט. והקבלה והמעשה הם עמודי ההוראה. ואין לזוז מהמנהג של ישראל שתורה הוא. ואם הלכה רופפת בידך פוק חזי מאי עמא דבר. [ואמנם י''א שבזמן שירושלים העתיקה היתה תחת שלטון ירדן, ולא היה שם קהל מישראל, (עד שנת תשכ''ז), אין לתושבי ירושלים ''החדשה'' לקרוא בט''ו, שמאחר ואין קהל ועדה מישראל שקוראים בט''ו בכרך, בכפר הסמוך לה קוראים בי''ד. וכ''כ בשו''ת משאת משה ח''ב (סי' ג). והברכ''י (סי' תרפח סק''ח) העיר, שכ''ה בירושלמי (פ''ק דמגילה), נחרב הכרך ונעשה של עכו''ם, בו אין קורין, בחוצה לו קורין? אלא שהר''ן בשם הרמב''ן גרס: בו אין קורין בחו''ל קורין! בניחותא. ופירש שר''ל, שהרי מוקפין בחו''ל קוראים בט''ו אע''פ שלא היה בהן ישראל. וכ''ש כשחרב הכרך מעשרה בטלנים שקוראים בט''ו. ולפ''ז כרך של עכו''ם שאין בו ישראל, הנכנס אליו בפורים קורא בט''ו, וה''נ כפר הסמוך לו. אלא שהר''ן עצמו להלן דחה גירסא זו, ומסיק שקוראים בי''ד. ע''כ. והגר''א (סי' תרפח סק''ב) פירש הירושלמי שלא כד' הר''ן, אלא בניחותא, בו אין קורין, אבל בחוצה לו קורין! ע''ש. אך י''א שהואיל וירושלים החדשה מחוברת ברצף אחד עם העיר העתיקה, עדיפא טפי מכפר הסמוך לכרך שחרב, שהכל עיר ירושלים היא, שהותיר לנו ה' שריד, והיה המחנה הנשאר לפליטה גדולה. ומכ''ש שבודאי שהחומה שבזמן יהושע היתה רחבה יותר מכדי עיר העתיקה. וראה בחזון עובדיה פורים עמ' קי]. 

ג תושבי שכונת רמות בירושלים, צריכים לקרוא את המגילה בברכה ביום י''ד באדר, כמו תושבי ערי הפרזות. [ואמנם אם במשך השנים יבנו בתים בין רמות לשכונות הסמוכות לה, ולא יהיה הפסק בין הבתים שיעור של שבעים אמה, יקראו ברמות בט''ו]. וישלחו מנות איש לרעהו ביום י''ד. וכן בסעודת פורים ומתנות לאביונים. הואיל ויש מגרש פנוי יותר ממיל בין ירושלים לשכונת רמות. וממדת חסידות טוב שיחזרו לקרוא את המגילה בלי ברכה גם ביום ט''ו. אך אם תתרחב ירושלים ויבנו את המגרש הפנוי בין ירושלים לשכונת רמות, אז יקראו המגילה בט''ו. [יבי''א ח''ז סי' נח-נט. מנחת יצחק ח''ט ס''ס ע, וקנין תורה בהלכה ח''ד (סי' פז).]. 

ד בן עיר שחיוב קריאתו ביום י''ד, ונאנס ולא קרא בי''ד, קורא בט''ו בלא ברכה. וכן תושבי רמות הנ''ל ששכחו ולא קראו את המגילה ביום י''ד אדר, יקראוה בט''ו בלא ברכה. [הנה בשבולי הלקט (סי' קצה) איתא, וכתב אחי רבי בנימין, שבן עיר שהיה בא בדרך או בספינה ולא היתה עמו מגילה, ונזדמנה לו בט''ו, קורא אותה בט''ו ומברך לפניה ולאחריה, וכדאמרינן בירושלמי כל החודש כשר לקריאת המגילה, שנאמר והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה. ואם יש שמסתפקים בדבר, מ''מ יקראנה בט''ו בלא ברכה. ע''כ. והובא בב''י (סי' תרפח). וז''ל מרן בש''ע (שם ס''ח), בן עיר שבא בספינה ולא היה בידו מגילה, ואח''כ נזדמנה לו בט''ו, קורא אותה בט''ו. וכתב הט''ז (סק''ט), ונ''ל שקורא אותה בברכה. וכ''ד הא''ר. ולפ''ז גם כאן שנאנס ולא קראה בי''ד, קורא אותה בט''ו בברכה. אולם המג''א (שם ס''ק יב) כתב, דהיינו בלא ברכה (שה''ל, ב''י). וכ''כ הפר''ח, והפמ''ג, ובנהר שלום, ובשלחן גבוה, ובמטה יהודה, ובזכר יהוסף. וכ''פ המשנ''ב (ס''ק כג), והכה''ח (ס''ק נט). וכן עיקר שסב''ל. חזו''ע פורים עמו' קיג] 

ה במושבות ועיירות חדשות קוראים בארבעה עשר בלבד. [ע' בספר ארץ ישראל להרי''מ טוקצינסקי]. 

ו תושב ירושלים שעבר וקרא את המגילה בי''ד אדר, יוצא בדיעבד. ואם נודע לו הדבר בט''ו, יחזור ויקרא בט''ו. [ירושלמי. ילקו''י מועדים עמ' שה. ע''פ המבואר בשו''ת יביע אומר ח''א סי' מג אות טו. וח''ו סי' יב אות ב'] 

ז תושב ירושלים הנמצא ביום י''ד באדר באחד מערי הפרזות, כמו תל אביב, והיה שם בזמן עמוד השחר של יום י''ד (כשעה ורבע לפני הזריחה, בשעות זמניות), יש לו לנהוג כל דיני פורים בתל אביב ביום י''ד, וכבר מערב י''ד אדר צריך לקרוא המגילה, כשיודע שדעתו להשאר שם בשעת עמוד השחר. אף אם דעתו לחזור לירושלים ביום י''ד אחר עמוד השחר. וזהו שלמדו בגמרא ד''פרוז בן יומו נקרא פרוז''. וכשיחזור לעירו בירושלים נחלקו הפוסקים אם מחוייב לקיים שוב המצוות בברכה או לא, ולמעשה יש לו לשוב ולחוג את הפורים ככל דיניה. אלא שאין לו לברך על קריאת המגילה בליל ויום ט''ו באדר. וגם נכון שלא יהיה השליח צבור לקרוא את המגילה ברבים להוציאם ידי חובה. ואם נסע לתל אביב לאחר עמוד השחר של יום י''ד אדר, אינו נוהג דיני פורים בתל אביב, מאחר שבעמוד השחר היה בירושלים. 

ח תושב ירושלים שנסע מירושלים לתל אביב ביום י''ד באדר בבוקר, ושהה שם עד יום ט''ו באדר בשעת עמוד השחר, נפטר לגמרי מלחוג את הפורים בכלל, שהרי ביום י''ד אדר בעמוד השחר היה בירושלים, וביום ט''ו אדר בעמוד השחר היה בתל אביב, ולכן נפטר מכל מצוות היום. ולכן החרד לדבר ה' עליו להזהר שלא יעשה כן, שלא יפסיד המצוות היקרות של פורים. ובדיעבד שעשה כן, יקרא המגילה ביום ט''ו בלא ברכה, ויאמר ''ועל הנסים'' בתפלה ובברכת המזון, וישלח מנות ביום ט''ו באדר. [ילקוט יוסף מועדים, עמוד שה] 

ט תושב אחד מערי הפרזות, כגון תל אביב או בני ברק, שבליל י''ד וביום י''ד באדר בבוקר בשעת עמוד השחר היה בעירו, וקיים את כל מצוות הפורים, בליל י''ד וביום י''ד, ובליל ט''ו אדר [או במשך היום] הגיע לירושלים ושוהה שם עד עמוד השחר של יום ט''ו אדר, דעת הרבה מהפוסקים הראשונים והאחרונים [תוס', מאירי, ריטב''א (מגילה יט.), ערך השלחן, הר צבי, חזון איש. אור לציון, וכן משמע קצת ממ''ש באמת ליעקב דיני עלייה לתורה סעיף ה, ומדברי החיד''א בלדוד אמת סימן ה' אות ל] שאינו צריך לחזור ולקרוא את המגילה בירושלים, אחר שכבר קיים את כל מצוות הפורים בזמנו כפי מנהג עירו ושער מקומו. וכן אינו צריך לחזור ולקיים מצות משלוח מנות מתנות לאביונים וכו'. ורק אם עקר דירתו בליל ט''ו אדר ושוהה בירושלים בעמוד השחר של ט''ו אדר, רק אז נחשב כמוקף בן יומו שנחשב כמוקף [ירושלמי]. ויש מי שחולק בזה [הגרש''ז אויערבאך במנחת שלמה ח''א סי' כג]. והעיקר לדינא כסברא ראשונה, ומכל מקום הרוצה לחוש ולהחמיר לחזור ולשמוע המגילה ביום ט''ו, תבוא עליו ברכה, אך אינו יכול להוציא אחרים ידי חובת מקרא מגילה. [ילקו''י מועדים עמו' שו]. 

י בן עיר שקרא המגילה בי''ד כמנהג עירו, ובלילה נסע לירושלים, ובבוקר יום ט''ו רוצה לעלות לספר תורה בפרשת ויבא עמלק, לכתחלה לא יעלה, כיון שאין זה יום פורים שלו לקריאת המגילה ושאר מצוות הנוהגות בפורים. ומכל מקום אם קראוהו בשמו כמו שנוהגים האשכנזים יכול לעלות לספר תורה. [הנה בספר אמת ליעקב (דיני עליית קריאת ס''ת דף יח:) כתב, בן עה''ק חברון שעשה פורים בי''ד כמנהג חברון, ובא בשחרית יום ט''ו לעה''ק ירושלים, וקראוהו לעלות לס''ת לברך הגומל, נראה שמכיון שחל יום ט''ו ביום שני חייב לעלות לס''ת ולברך, שכיון שיום שני הוא יום קריאת התורה מתקנת עזרא, מה לי אם יקרא בסדר זה ומה לי בסדר אחר. ולא עוד אלא שאפילו אם היה יום ט''ו באחד מימי אגד''ו הייתי מתיר ע''פ הוראת כמה אחרונים שהתירו למי שאינו מתענה לעלות לס''ת אע''פ שאינו בר חיובא בפרשה ההיא. ע''כ. והחיד''א בלדוד אמת (סי' ה אות ל) כתב, שאפי' קראוהו לס''ת לא יעלה, כיון שהמנהג אצלינו שאין קוראים אותו בשם, וכמה פעמים אינו עולה לאיזו סיבה, לכן גם זה לא יעלה לס''ת ביום ט''ו, כיון דלאו בר חיובא הוא. והשבו''י (סי' מ) נשאל בבן כרך שהלך לעיר בי''ד, ודעתו לחזור לכרך בו ביום, האם יכול לעלות לס''ת ממנין הקרואים, והשיב, שיכול לעלות לס''ת, שהרי הכל עולים למנין שבעה אפי' אשה וקטן, אע''פ שאינם בכלל בר חיובא. ואף למנין שלשה. ומשום דשאני קריאת ס''ת שהיא רק להשמיע לצבור וכו'. ע''ש. ומשמע מדבריו דה''ה לבן עיר שהלך לכרך. אולם בבית עובד (דף קעה.) הביא דברי השבות יעקב להלכה, וכתב דמ''מ בן עיר שהלך לכרך ביום ט''ו, אינו עולה לס''ת, כיון שאינו יום קריאתו, שכבר עבר זמנו, דהיינו יום י''ד, כשהיה בעירו, ושאני בן כרך שעולה ביום י''ד דאכתי בר חיובא הוא, ויום י''ד זמן קריאה לרוב העולם. וע' בשו''ת חיים לעולם (חאו''ח סי' ו) שכתב לדחות ראית השבו''י, וכתב שאפי' נאמר שדעתו להתיר לכתחלה, וכדעת הרב בני חיי (סי' תקסו), שהתיר בתענית צבור להעלות לס''ת למי שאינו מתענה, מ''מ רבו החולקים על דבריהם, כי לדעת מרן בההיא דמהרי''ק, כפי שהבינו בדבריו בשכנה''ג והט''ז, אף בדיעבד לא יברך. ע''ש. הילכך בן עיר שהלך לכרך אם קראוהו בשם, יעלה לס''ת, אבל אם לא קראוהו בשם, שוא''ת עדיף]. 

יא בן עיר שטעה בתפלתו או בברכת המזון ואמר ועל הנסים ביום ט''ו, יצא, ואינו חוזר. [כ''פ בספר חכמה ומוסר (אות רמו). וע''ע בכה''ח (סי' תרצג אות טו). ובשו''ת קרית חנה דוד (סי' קכא). ובשו''ת יוסף אומץ (סי' ח). ובשאר אחרונים. וע' חלקו של ידיד שם. ומכתב לחזקיהו בתשובה (סי' י דף מג ע''ד). ובספר מקראי קודש (פורים, עמ' קמז)]. וכן תושב ירושלים שטעה ואמר על הנסים בתפלתו בי''ד אדר, יצא. 

יב בן עיר שקרא המגילה ביום י''ד, ועשה את יום הפורים בי''ד, כדת, וביום ט''ו השכים ועלה לירושלים, ונתכבד להיות שליח צבור, צריך לומר ''ועל הנסים'' בחזרת התפלה, שעל כל פנים הימים האלה ימי נסים לכלל ישראל, ולא הוי הפסק. [הנה בארחות חיים (הל' פורים אות לב) כתב, ואין אומרים תחנה בי''ד וט''ו, אבל לקרות בתורה ולהזכיר על הנסים בתפלה אסור, כי אם ביום י''ד. והביאו הב''י (סי' תרצג), וכתב, ''ואיני יודע מה איסור יש בהזכרת על הנסים בט''ו''. וכיו''ב כתב הרדב''ז ח''א (סי' תקח), שאם חל ט''ו אדר בשבת, בני כרכים שאומרים על הנסים בי''ד ובט''ו לא הפסידו, דקושטא הוא שבשני הימים האלה נעשו נסים לישראל. וכ''ד המהרי''ל, והיעב''ץ, ובמשנ''ב, והגאון ממונקאטש, ובס' מאורי אור, ובשו''ת קרית חנה דוד, ועוד. חזו''ע פורים עמ' ק']. 

יג שליח צבור ירושלמי שהוזמן לקרות המגילה בתל אביב בליל י''ד, אם לן שם וישאר עד למחרת יום י''ד אחר עמוד השחר, רשאי לברך ולקרוא להם המגילה. ואם חוזר באותו ערב אינו רשאי לקרות להם המגילה. ואם אין אחר שיקרא להם המגילה רשאי לקרוא להם, אך טוב יותר שאחד מבני הקהל יברך את הברכות. ושליח צבור שבא מתל אביב, (בליל ט''ו) אינו רשאי לקרות לבני ירושלים ביום ט''ו אדר. [ילקוט יוסף מועדים, עמוד שו] 

יד מסורת בידינו שהעיר לוד היתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, ואף על פי כן תושבי לוד שבזמנינו יקראו המגילה בי''ד בברכה, ויחזרו לקרוא בט''ו בלי ברכה. שדינה כדין עיירות המסופקות. ומדת חסידות נכון לנהוג כל דיני הפורים, במשתה ושמחה משלוח מנות ומתנות לאביונים, גם בט''ו. [יבי''א חלק ז' סימן ס] 

טו כבר פשט המנהג שבעיירות המסופקים באיזה יום לקרות המגילה, שקורין המגילה ביום י''ד וביום ט''ו, ומברכים ביום י''ד בלבד, שהוא זמן קריאתה לרוב העולם, ועוד, דאפשר שנבנו רחוק ממקומם הראשון. ולכן אמרו (במגילה ה:) חזקיה קרי בי''ד ובט''ו בטבריא, והיינו טעמא מפני שהיא בספק אם יש לה דין מוקפת חומה. וכן נהגו מכבר לקרות בחברון בי''ד ובט''ו. וכן נהגו כיום בכל העיירות העתיקות שבארצנו הקדושה לקרות בי''ד ובט''ו, כגון ביפו, ועכו וצפת ולוד ובאר שבע, [טבריה], וחיפה. [ילקו''י מועדים עמ' שו. יביע אומר ח''ו מילואים לסי' כח. הליכו''ע ח''א עמ' רלא. חזו''ע פורים עמ' קיד. ואף שהרדב''ז ח''ב (סי' תרפא) הוכיח שחברון אינה מוקפת חומה הואיל והיתה מערי מקלט, וכדאמרינן כיו''ב במכות (י.). מ''מ כבר כתב בבירך יצחק שם ליישב המנהג. וכן הסכים בחיים שאל ח''ב (סי' לח אות צד). ובשו''ת דברי יוסף שווארץ (סי' ב). ובהרש''ש (מגילה ה:) כתב ששמע שהמנהג בחברון לקרות בי''ד ובט''ו, והשיג ע''ז מהגמ' (מכות י.). ונעלם מעינו הבדולח שראיה זו של כת הקודמים, ונדחה קראו לה]. 

טז בעיירות המסופקות ומכל מקום אין להם לקרות בספר תורה ''ויבא עמלק''. אלא אם הוא יום שני יקראו בפרשת השבוע. כי יש חשש ברכה לבטלה אם יקראו בפרשת ''ויבא עמלק''. [כ''כ בסדר רב עמרם גאון (דצ''ד.). ובארחות חיים (הל' פורים סי' לב). ובמחזור ויטרי (סי' רמג). ומרן הב''י (סי' תרצג) הביא דברי הארחות חיים בשם רע''ג ולא העיר עליו כלל, ומשמע דאודויי קא מודה ליה. ודלא כמ''ש בבן איש חי (פר' תצוה אות יד) בשם מו''ז הגרמ''ח ז''ל, שלא רצה לבטל מנהגם, (שהם בכלל עיירות המסופקות), שהיו קוראים בס''ת גם בט''ו, משום שאין בזה חשש ברכה לבטלה. ע''ש. שהרבה חולקים ע''ז וס''ל דהוי ברכה לבטלה. ועיין בהליכות עולם ח''א עמ' רלא]. 

יז אפילו בעיירות המסופקות אם נאנסו ולא קראו בי''ד, לא יברכו על קריאתה בט''ו. לכאורה יש כאן ס''ס, שמא הלכה כמ''ש בשה''ל בשם רבי בנימין שיש לקרותה בט''ו בברכה, ושמא בעיירות המסופקות, דבלא''ה קוראים גם בט''ו, בנ''ד יקראו בט''ו בברכה. אלא שמלבד דלא מהני ס''ס בברכות, וראה בשו''ת חזו''ע (ח''א כרך ב עמ' תתסז). וביחוה דעת ח''ה (עמ' צד). ועוד, דשמא כדעת הגאונים שסוברים שא''צ לקרוא אלא בי''ד. וע' בחזו''ע עמו' קיג]. 

יח בעיירות המסופקות דעת מרן הבית יוסף שמנהג טוב הוא לומר ''ועל הנסים'' בתפלה ובברכת המזון, בשני הימים, ואין בזה חשש הפסק. [כ''כ המשנ''ב (סי' תרצג סק''ו), שבערי הספיקות אומרים על הנסים בי''ד וט''ו, ואין לחוש משום הפסק. וכ''כ בספר תיקון יששכר במנהגים (דף סא.), שמרן הב''י אמר שמנהג טוב לומר בתפלה על הנסים גם בט''ו. וכ''ד היעב''ץ, ובשו''ת הר צבי. הליכו''ע ח''א עמוד רלב, ובחזו''ע פורים עמוד קיד]. 

יט עיר שיש בה ספק אם היתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון או לאו, צריכים לקיים בה את מצות סעודת פורים ומשלוח מנות ומתנות לאביונים ביום ארבעה עשר באדר, וטוב וראוי להחמיר לנהוג לקיים המצוות הנ''ל גם ביום חמשה עשר באדר, דהיינו שישלחו לכל הפחות משלוח שתי מנות לאיש אחד, ושתי מנות לשני אביונים. ויאכלו סעודה נאה גם ביום חמשה עשר באדר. [כ''כ הריא''ז, שיש לנהוג שמחה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים בשניהם. והובא במג''א (סי' תרפח סק''ה). וע''ע בשו''ת חתן סופר (סי' עג), ובשו''ת בנין שלמה (סי' נח דף סה ע''א). ובשו''ת יביע אומר ח''ז (חאו''ח סי' ס). ובהליכות עולם ח''א (עמ' רלו), ובחזון עובדיה פורים (עמוד קיג, קיד)]. 

כ עיר שהיא ספק אם היא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון או לא, אינם עושים מלאכה בארבעה עשר באדר, אבל בחמשה עשר באדר מותרים בעשיית מלאכה. 

כא בעיר בני ברק יע''א מכיון שהיא סמוכה ברצף הבתים לעיר יפו, וכן בעיר תל אביב והסביבה, טוב שיקראו גם ביום ט''ו בלא ברכה. ומכל מקום אין צריך לחייב בזה את הצבור, אחר שמעיקר הדין אין בזה חיוב, דרק סמוך לעיר שהיא בודאי מוקפת חומה קוראים בט''ו, אבל בעיר שהיא סמוכה לעיר שיש בה ספק אם היא מוקפת חומה וכו', אין צריך לקרוא גם בט''ו. ובחיפה ראוי לנהוג לקרוא גם בט''ו בלא ברכה, אחר שהיא סמוכה ממש לחיפה העתיקה. וכן נוהגים בזמנינו בטבריה וחברון וצפת ועכו ויפו ולוד ורמלה ובית שאן, לקרות בי''ד בברכה, ובט''ו בלא ברכה. [כ''כ בשו''ת דברי יוסף (די''א.). וכבר כתב הרדב''ז בחדשות (סי' רנב) שגם במקומות שא''צ מן הדין לקרות אלא בי''ד בלבד, אין לגעור בהם כשקוראים המגילה גם בט''ו בלא ברכה, שהלואי שיזכרו את נפלאות ה' בכל יום. [וזה ושלא כמ''ש בנימוקי או''ח (סי' תרפח סק''א) שיש בזה משום בל תוסיף, וגם עוברים עמ''ש ולא יעבור וכו']. ובדינים והנהגות החזו''א כתבו, שהחזו''א נהג לקרות המגילה בב''ב בי''ד בברכה, ובט''ו בלא ברכה, מפני שהיא נראית ליפו, שהיא בין ערי הספיקות. אולם בברכי יוסף (סי' תרפח סק''ט) כתב בשם משאת משה, שכרך שקוראים בו י''ד וט''ו מספק, כפרים הנראים והסמוכים אליו קוראים בי''ד בלבד, שלא אמרו שהרי הם ככרך אלא כשהכרך ודאי מוקף מימות יהושע בן נון, אבל אם הכרך עצמו ספק, הנראים והסמוכים קוראים בי''ד בלבד. והסכים ל
פרשת פרה
א כשחל פורים בשבת, מפסיקים מקריאת ד' פרשיות, ובשבת כ''ב אדר קוראים בספר תורה שני פרשת פרה, וכשחל פורים באמצע השבוע, בשבת שאחר הפורים, מוציאים שני ספרי תורה, וקוראים בראשון פרשת השבוע, ובשני פרשת פרה. וקוראים עד ''והנפש הנוגעת תטמא עד הערב''. ולדעת הרבה פוסקים אף קריאת פרשת פרה היא מצות עשה מן התורה. ואף על פי שיש חולקים על זה, יש להחמיר כדברי האומרים שהיא מן התורה. [כן הוא בתוס' ר''י החסיד (ברכות יג.). ובתוס' הרא''ש וברשב''א (שם). ובתוס' שאנץ (סוטה לג.). ובריטב''א (מגילה יז:). ובתרומת הדשן (סי' קח). ובש''ע סי' קמו ס''ב). ובספר ילקוט הגרשוני (סי' תרפה סק''א), הביא בשם הארצות החיים, דהוא מפני שכתוב זכור אל תשכח את אשר הקצפת את ה' אלקיך וכו', וכיון שפרשת העגל היא גנאי לישראל תקנו לקרות פרשת פרה שבאה לכפר על מעשה העגל, תבא האם ותקנח צואת בנה. וכמ''ש רש''י בר''פ חקת בשם ר' משה הדרשן. ע''כ]. ויקראוה בספר תורה היותר כשר. והשליח צבור והקהל יכוונו לצאת ידי חובה מן התורה כפי שנתבאר לעיל לענין פרשת זכור. ומפטירים ביחזקאל (פרק ל''ו) בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם, שכתוב בה: וזרקתי עליכם מים טהורים וכו'. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רסד. חזון עובדיה על פורים עמוד טז]
ב אחר קריאת פרשת פרה מפטירים ביחזקאל ל''ו בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם, שכתוב בה: וזרקתי עליכם מים טהורים וגו'. [ילקו''י מועדים עמ' רסה. חזו''ע פורים עמו' יח]
ג אם טעה הקורא בתורה וסיים פרשת פרה בפסוק ''ולגר הגר בתוכם לחקת עולם'' לא יצאו ידי חובתם, ואפילו כבר קראו גם ההפטרה בברכותיה, חוזר ופותח הספר תורה ומתחיל לקרות (בברכות שלפני הספר תורה ולאחריה), מראש הפרשה עד ''והנפש הנוגעת תטמא עד הערב'', הפסוקים שהחסיר. ואפילו הפסיק בפסוק ''מים חיים אל כלי'', גם כן לא יצא ידי חובתו וחוזר וקורא כאמור. ומכל מקום אם כבר בירך על ההפטרה לפניה ולאחריה ואחר כך נזכר, אין צריך לחזור ולברך ברכות ההפטרה כשמפטיר שנית. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רסה. חזון עובדיה על פורים עמוד כו].
ד המפטיר המברך עונה אמן אחר ברכת מקדש השבת. ומצוה להדר לקרוא ההפטרות מספר הכתוב על קלף ובכתב יד, אפילו אם הוא רק ליקוט ההפטרות ולא נביא שלם. ואם אין ספר כזה, נכון יותר שיקראו מנביא שלם. ומנהג קדמון לקרוא ההפטרה מתוך החומש. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רסה. חזון עובדיה על פורים עמוד כה]
ה צבור ששכחו ולא קראו פרשת פרה, יקראוה בשבת החודש, באופן שלאחר קריאת הפרשיות יקראו בספר שני פרשת פרה בברכותיה, ובספר השלישי יקראו פרשת החודש, ויפטירו הפטרת פרשת החודש. [ילקוט יוסף מועדים עמוד רעא. חזון עובדיה על פורים עמוד כד] 

    


פרשת החודש
א בשבת הסמוכה לחודש ניסן, מוציאים שני ספרי תורה, וקוראים בשני פרשת החודש הזה לכם ראש חדשים. ובראש חודש ניסן שחל להיות בשבת, מוציאים שלשה ספרים, וקוראים ששה אנשים בראשון, בפרשת השבוע, והשביעי משלים חובת היום בספר השני, ומתחיל וביום השבת שני כבשים וכו', ובראשי חודשיכם וגו'. ואומר קדיש. ואחר כך עולה המפטיר וקורא בספר השלישי, בפרשת החודש הזה לכם ראש חודשים, ואומר קדיש, ומפטיר ביחזקאל מ''ה, בראשון באחד לחודש תקח פר בן בקר. [כ''כ ראבי''ה (מגילה סי' תקצה) בשם הירושלמי, וסיים ''והכי נהגינן''. וכ''פ הרמב''ם (פי''ג מהלכות תפלה הכ''ג). ועוד. וענין ההפטרה שמפטירין בזה ולא בהשמים כסאי מבואר בספר הפרדס לרש''י (סי' כג). ובמחזור ויטרי (עמוד רה ורכא). ובשבולי הלקט (סי' קצג). ובאו''ז. ובמרדכי (פרק בני העיר). וכ''פ הרמ''א בהגה (סי' תכה ס''א). ילקוט יוסף מועדים עמ' רסו].
ב כשחל ראש חודש ניסן בשבת מנהג הספרדים לקרות אחר ההפטרה פסוק ראשון ואחרון של השמים כסאי. ובברכות ההפטרה אין המפטיר מזכיר של ראש חודש, לא באמצע ברכה האחרונה ולא בחתימתה.
ג אם קראו בספר תורה הראשון שבעה עולים או יותר, יאמר קדיש גם אחר הספר תורה הראשון, וקדיש אחר הספר השני, וקדיש אחר הספר השלישי, ובסך הכל יאמרו שלשה קדישים. [ילקוט יוסף מועדים עמ' רסו. מבואר הכל בב''י ס''ס רפב. (ויש חילוקי מנהגים בד''ז, וכמ''ש הריב''ש בתשובה). ומנהגינו כמ''ש מרן הב''י, וכמבואר כאן. וכן העלה בשו''ת צדקה ומשפט (או''ח סי' ו). ושכן המנהג. וכ''כ בחכמה ומוסר (סי' קצא). ובספר מאמר מרדכי (סי' רפב סק''ז). וכ''ה בשו''ת יביע אומר ח''ד (חאו''ח סי' כב). ע''ש. ומ''ש בשו''ת הלק''ט ח''ב (סי' רח) שהעולים הנוספים יחזרו מה שקרא הששי, שאינם עולים מן המנין, אין המנהג כן, אלא קוראים לכל אחד ואחד קריאה חדשה].
ד לעולם אין להפסיק בין פרשת פרה לפרשת החודש, ואם יש שבת בינתים מפסיקים רק בין קריאת שקלים לזכור, ובין זכור לפרה. [ירושלמי פ''ג דמגילה ה''ה. ילקו''י מועדים עמ' רסו הער' לא].
ה בראש חודש ניסן שחל בשבת, אין למפטיר להזכיר ראש חודש בברכות ההפטרה, לא באמצע הברכה ולא בחתימתה. [ילקוט יוסף מועדים, עמוד רסז. וע' תוס' (שבת כד:). ושלא כד' הרמב''ם (פי''ב מה''ת הט''ו) שסובר שצ''ל ר''ח בברכת הפטרה, וכבר העיד מרן הב''י (סי' רפד) שהמנהג כהתוס' שלא להזכיר ר''ח כלל בברכות ההפטרה. וכ''פ בש''ע (שם ס''ב). וכ''כ התשב''ץ ח''ב (סי' רמח) שכן המנהג. וכ''כ בברכ''י (סי' תכה סק''ב) שכן מנהגינו. ושאף בחוה''מ סוכות אין מזכירין סוכות בברכות ההפטרה בשבת. ע''ש]
ו בראש חודש ניסן שחל בשבת, אם טעה הקורא בתורה והתחיל לקרות אחר פרשת השבוע בפרשת החודש, יגמור ויאמר קדיש, והמפטיר יקרא בספר תורה השלישי פרשת ראש חודש, ויפטיר ''השמים כסאי''. [ילקו''י מועדים, עמ' רסז. שו''ת נודע ביהודה תנינא חאו''ח סי' יא]
ז אם טעו וקראו סדר ארבע פרשיות הנ''ל באדר הראשון של שנה מעוברת, לא יצאו ידי חובתם וחוזרים וקוראים באדר השני. [ילקוט יוסף מועדים, עמוד רסז. והוא כרשב''ג בשם ר' יוסי (במגילה ו:) שנפסקה הלכה כמותו. טור (ס''ס תרפח). שערי אפרים (שער ח סי' צו). ועוד. ומה שכתב המשנה ברורה (סוף סק''ב) שלד' הב''י א''צ לחזור, לא זכר שם מ''ש מרן בבדק הבית דמסיק שצריך לחזור. ע''ש].
ח יש אומרים שאין להעלות קטן למפטיר בארבע פרשיות ויש מתירים להעלות קטן למפטיר גם בארבע פרשיות. ובמקום שנהגו להקל יש להם על מה שיסמוכו, ואין למחות בידם. ובלבד שיהיה הקטן יודע למי מברכים והוא גם כן יותר מבן שש שנים. ומכל מקום בפרשת זכור שהיא מן התורה לכל הדעות, וכן בפרשת פרה, ראוי להחמיר שלא להעלות קטן למפטיר. אלא שאם כבר עלה הקטן למפטיר, לא ירד, אפילו בפרשת זכור ובפרשת פרה. והקטן יברך ברכות התורה, והשליח צבור שהוא גדול יקרא בספר תורה להוציא הצבור ידי חובתם. [ילקוט יוסף מועדים עמ' רעא. חזון עובדיה על פורים עמוד כז]
ט בעל תרומת הדשן היה קורא ד' הפרשיות שנים מקרא ואחד תרגום, אך לא מצאנו בפוסקים אחרים שהביאו זאת, ולא נהגו כן.